אמפטמינים הם ממריצים המכוונים למערכת העצבים המרכזית, המשפיעים על כימיקלים במוח ובעצבים התורמים להיפראקטיביות ושליטה על דחפים. הם משמשים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD).
המותג אבקו של אמפטמין, משמש לטיפול בהפרעות אלו, וגם בנרקולפסיה. לעתים הוא משמש לטיפול בהשמנה אצל אנשים שלא הצליחו להפחית ממשקלם עם דיאטות או טיפולים אחרים.
תחילה למידע החשוב
אמפטמינים עשויים לגרום להתמכרות, לכן יש ליידע את הרופא לגבי בעיות שימוש בסמים או אלכוהול, לפני נטילת התרופה. ממריצים גורמים לשבץ, התקף לב ומוות פתאומי בקרב אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה, מחלת לב או מום בלב. אין להשתמש באמפטמינים אם משתמשים במעכבי MAO בשבועיים האחרונים, שכן השילוב עלול לגרום לאינטראקציה מסוכנת.
אמפטמינים עלולים לגרום לפסיכוזה חדשה או להחמרת המחלה, הכרוכה בחשיבה או התנהגות חמורה, במיוחד אם קיימת היסטוריה של דיכאון, מחלת נפש או הפרעה דו קוטבית.
תופעות לוואי של אמפטמינים
תופעות לוואי אפשריות כוללות בעיות במחזור הדם, העשויות להתבטא בחוסר תחושה, כאב, או שינוי גוון באצבעות או בבהונות. יש לדווח לרופא מיד על תופעות לווי הכוללות: סימנים לבעיות לב כגון כאבים בחזה, תחושת סחרחורת או קוצר נשימה.
סימנים של פסיכוזה כגון פרנויה, תוקפנות בעיות התנהגות חדשות, בעיות ראייה או שמיעת דברים שאינם אמיתיים, ופצעים שאינם מוסברים על האצבעות או הבהונות.
לפני נטילת אמפטמינים
אין להשתמש באמפטמינים במצב של אלרגיה לכל תרופה ממריצה, או במצבים הרפואיים הכוללים לחץ דם בינוני עד גבוה; פעילות יתר של בלוטת התריס; חרדה קשה, מתח או סערה נפשית, שכן תרופות ממריצות עלולות לגרום להחמרת תסמינים אלו; או היסטוריה של התמכרות לסמים או לאלכוהול. תרופות מסוימות עשויות לקיים אינטראקציה עם אמפטמינים ולגרום למצב חמור הנקרא תסמונת סרוטונין.
יש לוודא שהרופא יודע על נטילת תרופות אופיואידים, מוצרים צמחיים או תרופות לדיכאון, מחלת נפש, מחלת פרקינסון, כאבי ראש של מיגרנות, זיהומים חמורים או תרופות למניעת בחילות והקאות. יש להתייעץ עם הרופא טרם ביצוע שינויים כלשהם בתרופות או במועד ואופן נטילתן.
הסיכונים קיימים, והם חמורים
חלק מהאנשים המשתמשים בתרופות ממריצות עלולים להימצא בסיכון לשבץ, התקף לב ומוות פתאומי. יש ליידע את הרופא לגבי מצבים כגון בעיות לב או מומם לב מולד; לחץ דם גבוה; או היסטוריה משפחתית של מחלת לב או מוות פתאומי.
כדי לוודא שאמפטמינים בטוחים לשימוש, יש ליידע את הרופא לגבי היסטוריה משפחתית של המצבים הבאים:
- דיכאון, מחלת נפש, הפרעה דו קוטבית, פסיכוזה או מחשבות אובדניות.
- בעיות בשימוש בסמים או באלכוהול.
- עוויתות שרירים או תסמונת טורט.
- מחלת כליות.
- הפרעת בלוטת התריס.
- התקפים או אפילפסיה.
- תוצאות חריגות של בדיקות גלי מוח (EEG).
- מחלת עורקים סתומים.
- בעיות במחזור הדם בידיים או ברגליים.
נטילת אמפטמינים במהלך ההיריון ולאחר הלידה
לא ידוע אם אמפטמינים פוגעים בתינוק שטרם נולד, אך נטילת התרופה במהלך ההיריון עלולה לגרום ללידה מוקדמת, משקל לידה נמוך או תסמיני גמילה אצל התינוק שזה עתה נולד. יש ליידע את הרופא לגבי הריון או תכנון להיכנס להריון.
אמפטמינים עשויים לעבור לחלב אם ולהזיק לתינוק מיניק. יש ליידע את הרופא אם אישה מיניקה מתכוונת להתחיל להשתמש באמפטמינים. בנוסף, הם אינם מאושרים לשימוש על ידי ילדים מתחת לגיל שש.
אזהרות שימוש באמפטמינים
יש להקפיד על ביצוע כל ההוראות בתווית המרשם. הרופא עשוי לשנות מדי פעם את המינון, ואין להשתמש בתרופה זו במינונים גדולים או קטנים יתר מהמומלץ. לעולם אין לחלוק אמפטמינים עם אדם אחר, במיוחד לא עם אדם שיש לו היסטוריה של שימוש בסמים או התמכרות.
יש לשמור את התרופה במקום שאחרים אינם יכולים להגיע אליה. את התרופה יש להחזיק בטמפרטורת החדר, הרחק ממקורות חום ולחות, והאריזה צריכה להיות סגורה היטב. מכירת או מתן תרופה זו ללא מרשם רופא מהווה עבירה על החוק.
כיצד יש לקחת אמפטמינים?
יש לקחת את התרופה עם או ללא אוכל, בבוקר עם היקיצה. אם הרופא משנה את מותג התרופה, או מוסיף סוג אחר של תרופה ממריצה, המינונים עשויים להשתנות.
אמפטמינים בגלולות
יש לשמור את הגחטחה בתוך הקפסולה שלה עד שמוכנים לקחת אותה. פותחים את האריזה, מקלפים את הרדיד, ללא דחיפת הגדור דרך הרדיד או גרימת נזק לגלולה. יש להשתמש בידיים יבשות להסרת הגלולה מהאריזה, ולהניח אותה בפה.
אין לבלוע את כל הגלולה, אלא לאפשר לה להתמוסס בפה מבלי ללעוס. אם רוצים, ניתן לשתות נוזלים על מנת לסייע לבליעת הגלולה המומסת.
אמפטמינים נוזליים – יש לנער היטב את הנוזל לפני מדידת המינון. מדידת התרופה הנזילה מתבצעת עם מזרק המסופק לאריזה, או עם כף מדידה מיוחדת או כוס תרופות. אם אין מכשיר למדידת המינון, ניתן למצוא אותו בבית מרקחת.
במהלך השימוש באמפטמינים, הרופא צריך לבדוק את ההתקדמות בביקורי מעקב קבועים. יש ליידע כל רופא מטפל אחר על השימוש בתרופה.
>
