כמו מצבים לא מעטים, מחלת האנורקסיה יכולה לעמוד לנו מול העיניים במשך שנים רבות ואנחנו פשוט לא נשים לב אליה. מדובר באחת המחלות הערמומיות ביותר שמשחקת בנפשם וגופם של החולים, ובמקביל מסתירה את עצמה מבני המשפחה והחברים של הסובלים ממנה.
אנורקסיה נרבוזה, בשמה המלא, היא מחלת נפש המשתייכת לקבוצה רחבה יותר של מחלות הקרויות "הפרעות אכילה". מחלות אלה מתאפיינות בדפוסים לקויים של תזונה בשילוב עם דימוי וביטחון עצמי נמוכים. מחלת האנורקסיה ניתנת לזיהוי שכן היא מאופיינת בהרעבה עצמית המביאה את החולים למצב של רזון קיצוני שיכול להוביל ב-5% מהמקרים למוות, ובשאר המקרים לתחלואה קשה שפוגעת בכל מערכות הגוף.
מה אומרים המספרים?
מחלת האנורקסיה קיימת במשך שנים רבות, אולם במאות הקודמות לא ידעו כיצד לאבחן אותה או לטפל בה ושיעור החולים היה נמוך באופן יחסי. בעשורים האחרונים חל גידול משמעותי במספר החולים והדבר מיוחס להשפעות שליליות של אמצעי התקשורת והפרסום השונים.
מחלת האנורקסיה נעשית נפוצה יותר ככל שהחברה או המדינה נעשית מערבית ומתקדמת יותר. ההערכה היא שכ- 1%-1.5% מכלל האוכלוסייה במדינות אלה סובלים מאנורקסיה. המחלה שכיחה ביותר בגילאים 10-30, כאשר השיא שלה מופיע בגילאים 17-18.
מחלת האנורקסיה יכולה לפגוע באנשים משני המינים, אולם שכיחותה בקרב נשים גבוהה פי 10-15 מאשר בקרב גברים ולכן היא נחשבת ל"מחלה נשית". הגיל הממוצע למחלה ירד בשני העשורים האחרונים, וכיום ניתן למצוא גם ילדות צעירות, לעיתים אפילו בנות 6-8, שמראות סימני אנורקסיה ודפוסי התנהגות של הרעבה.
הסיבות לאנורקסיה
אין למחלת האנורקסיה גורם חד משמעי ולא ניתן לחזות מי עתיד לפתח את ההפרעה ומי לא- זה יכול לקרות לכל אחד. מדובר ככל הנראה בשילוב של גורמים פסיכולוגיים, אישיותיים, חברתיים ותרבותיים שונים שמביאים בסופו של דבר להתפתחות המחלה.
רבות מדובר על לחץ חברתי ועל אידיאל הרזון כגורמים הקשורים לעלייה בתחלואה באנורקסיה. החברה המערבית הפכה לחברה המקדשת מימדי גוף מסוימים, שרחוקים מהממוצע באוכלוסיה, ונערים ונערות צעירים בגיל ההתבגרות או בגילאים צעירים יותר, מאמצים לעצמם את המודל הנ"ל ושואפים להיראות "כמו בקטלוג".
במקרים אחרים נער או נערה שהיו שמנמנים וסבלו מהקנטות על רקע הנושא מידי חברים לכיתה או אפילו בני משפחה, רוצים "לקחת את עצמם בידיים" ולרדת במשקל, אך בשילוב עם חוסר ביטחון עצמי הדבר יכול לצאת מידי שליטה ולהתפתח לכדי אנורקסיה.
תסמינים
עולמו של חולה האנורקסיה סובב סביב שני נושאים עיקריים- אוכל ומשקל. החולה שואף לירידה במשקל שכדי להגיע אליה, הוא מצמצם משמעותית את כמויות המזון שהוא צורך. חולי אנורקסיה אינם מאבדים את התיאבון, אך משתמשים באמצעים שונים כדי לדכא את הדחף שלהם לאכול.
המחלה יכולה להתחיל כמו דיאטה רגילה שלאט לאט הופכת למצומצמת יותר ויותר. כמויות המזון בצלחת נעשות קטנות יותר, החולה מסתיר את האכילה שלו ואוכל בחדרו ולא באותה שעה יחד עם שאר בני הבית. כמו כן, בכדי להסתיר את הירידה הגדולה במשקל יש לחולים נטייה ללבוש בגדים רחבים שיסתירו את השינוי במבנה הגוף.
שקרים והסתרה הופכים לחלק מחייהם של החולים והם משתמשים בהם בכל עת בה הם מרגישים מאוימים פן מחלתם תתגלה. ישנם חולים שנוקטים ב"התנהגות מפצה" שעוזרת להיפטר מקלוריות שנצרכו על ידי ביצוע של פעילות גופנית אינטנסיבית, הקאה מכוונת או שימוש במשלשלים.
הסכנות
הירידה הקיצונית במשקל מביאה לשלל תחלואים הפוגעים בכל איברי הגוף: בנות מפסיקות לקבל וסת, יש נשירה של שיער ופגיעה בעור ובציפורניים, קיימת נטייה לחלות בזיהומים קשים, דיכאון, פגיעה במערכת העיכול ופגיעה לבבית.
אבחון
בכדי לקבוע שאדם סובל מאנורקסיה, על משקלו להיות נמוך ב- 85% לפחות מהמשקל התקין שאמור להיות לו. בנוסף לכך ישנם קריטריונים נוספים שחייבים להתקיים בכדי לאבחן את המחלה:
- פחד בלתי מבוסס מעלייה במשקל וחישוב אובססיבי של קלוריות.
- עיוות בדימוי הגוף – מצב בו אדם סובל מרזון קיצוני, אך כשמביט בעצמו בראי הוא נראה לעצמו שמן.
- הפסקת וסת אצל נשים ורמות נמוכות של טסטוסטרון אצל גברים.
דרכי התמודדות וטיפול
הדבר החשוב ביותר הוא לנסות ולקלוט את סימני המחלה כמה שיותר מוקדם, שכן ככל שהמחלה מתקדמת יותר, התחלואה הנלווית היא קשה יותר. הטיפול בחולי אנורקסיה נע על המישור הפסיכולוגי-פסיכיאטרי ומלווה בטיפולים ובסדנאות שמטרתם הוא לשנות את דימוי הגוף השגוי, להבין מהן הסיבות שהביאו למחלה להתפרץ ולהביא לעלייה במשקל. לעיתים, במצב של סכנת חיים, קיימת אפשרות של טיפול תחת אשפוז כפוי, אולם זו אפשרות שמשתדלים להימנע ממנה בכדי לא לפגוע בתחושת השליטה של המטופל על חייו.
>