כאשר אנו נולדים, נפרשות בלתי רצוניות מתרחשות כל יום ואף מספר פעמים ביום. התינוק הקטן והרך, אינו יודע לשלוט בצרכיו ולהתאפק עד שיגיע לבית שימוש ובשביל זה אמו ומשפחתו דואגים לו, מחליפים חיתולים, מנקים וכדומה.
בסביבות גיל שנתיים-שלוש, הילד לומד כיצד לשלוט בצרכיו, לבקש שייקחו אותו לשירותים ובני משפחתו יכולים לעזור לו מבלי שיחוש בושה או אשמה.
קיים אחוז קטן של ילדים, בסביבות גיל ארבע, אשר מתקשים לשלוט על צרכיהם ובעיקר על הפרשת צואה ועקב כך מפרישים צואה באופן בלתי רצוני וללא שליטה, גם אם כבר עברו גמילה מחיתולים, תופעה זאת נקראת אנקופרזיס או הִצְטאוּת.
אנקופרזיס מתרחשת בכאחוז עד שלושה אחוזים בקרב ילדים בסביבות גיל ארבע.
מרבית מהילדים הסובלים מאנקופרזיס, עברו גמילה מחיתולים ומשפחתם לימדה ותם כיצד לשלוט בהפרשות גופם, אך עדיין הם סובלים מדליפת צואה.
נמצא במחקרים כי בנים סובלים יותר מאנקופרזיס מאשר בנות, ביחס של 6 בנים על כל בת אחת.
חשוב לאבחן את בעיית האנקופרזיס במהרה, שכן היא עלולה לגרום מסיבות פזיולוגיות אך עלולה גם לגרום לבושה, תסכול ואשמה אשר יגרמו בסופו של דבר להפרעות נפשיות.
חשוב לציין, כי למרות שמרבית המאובחנים באנקופרזיס הינם ילדים, תופעת האנקופרזיס עלולה להתרחש גם במתבגרים ובמבוגרים מסיבות דומות.
מהם הגורמים לאנקופרזיס ?
אנקופרזיס עלול להיגרם ממספר סיבות שונות הכוללות:
- הפרעות ניורולוגיות שונות
- נזק מניתוחים שונים, בעיקר ניתוחים הקשורים למערכת העצבים ומערכת העיכול.
- התאפקות יתר
- עצירות
- כאב בעת מתן צואה
- גיל גמילה מוקדם מדי
- אי למידה כיצד לשלוט בצרכים ולבקש עזרה.
- הפרעת התנהגות
- תגובת הילד למצב טראומה
כיצד מאבחנים אנקופרזיס?
חשוב לדעת, כי בתקופת גמילה מחיתולים, תינוקות רבים עדיין אינם שולטים באופן מלא בהפרשת הצואה ואין הדבר אומר כי הם סובלים מאנקופרזיס.
כמו כן, גם אירועים חד פעמיים של אי שליטה על הפרשת צואה אינה מאבחנת אנקופרוזיס.
אבחון אנקופרזיס נעשה על ידי קריטריונים של DSM- ספר האבחנות הפסיכיאטרי, בכדי לאבחן כי אכן מדובר באנקופרזיס, הקריטריונים הבאים מסייעים:
- גיל של 4 שנים לפחות
- אירוע אחד בחודש לאורך שלושה חודשים
- הפרשת הצואה מתרחשת בנסיבות לא מתאימות, כגון: הפרשת צואה בבית, ליד האם, האב וכדומה.
- הפרשת הצואה אינה מתרחשת אך ורק מבעיה פזיולוגית.
קימיים שני תתי סוגים של אנקופרזיס:
- אנקופרוזיס מלווה בעצירות ועקב כך מתרחשת דליפת צואה
- אנקופרוזיס אשר אינו מלווה בעצירות, הצואה מוטלת בבת אחת וללא אירועי דליפת צואה
כיצד מטפלים באנקופרוזיס ?
אבחון אנקופרוזיס חשוב בכדי לתת לילד את הטיפול הנכון, להבין מדוע מתרחשת האנקופרוזיס, האם קיימות בעיות פזיולוגיות או שמה האנקופרוזיס מסמלת בעיה נפשית, טראומה שהילד עבר או הפרעה התנהגותית בהתהוות.
באופן כללי, הטיפול באנקופרוזיס כולל:
- אנקופרוזיס הנגרמת מעצירות תטופל באמצעות, מרככי צואה, שמן פרפין, לימוד הילד ללכת לשירותים בזמנים קבועים.
- אנקופרוזיס הנגרמת מהפרעות ניורולוגיות או פזיולוגיות שונות, יצטרכו אבחון וטיפול בבעיה במרכזית וטיפול בתסמין שגורם להפרשת צואה בלתי נשלטת, גם כן באמצעות לימוד ישיבה על האסלה בשעות קבועות, תרופות לריכוך צואה וכדומה.
- אנקופרוזיס הנגרמת מהפרעות התנהגותיות ואו טראומה נפשית, תצטרך גם טיפול פזיולוגי אך בעיקר טיפול פסיכולוגי להבנת מדוע הילד מתנהג כך?, מה הוא מנסה להגיד להורה באופן התנהגותו? מהי הטראומה שעבר (יש לשלול התעללות מינית).
- טיפול שכיח ומוצלח לאנקופרוזיס הינו טיפול קוגנטיבי התנהגותי, וטיפול פסיכולוגי המשולב עם ההורים והילד.
>
