דיפתריה – איך מטפלים ועד כמה זה מסוכן?

בשנים האחרונות, דיפתריה הפכה למחלה נדירה למדי, בפרט במדינות המפותחות. אך מדי זמן, בעיקר במדינות לא מפותחות, היא עדיין מופיעה מעת לעת ואפילו מפילה חללים. לאחר הדבקה, המחלה עלולה להיות מסוכנת ביותר, בשל חדירה של רעל חזק שלא מושפע כמעט כלל מטיפול אנטיביוטי. למרבה המזל, החיסון שפותח נחשב ליעיל במידה רבה. 

תסמינים של דיפתריה

דיפתריה הינה מחלה שנגרמת על ידי חיידק, אשר חודר אל דרכי הנשימה ועלול לשחרר רעל למחזור הדם. שמו של החיידק (הפתוגן) זהה למעשה לשם המחלה. בשלב מוקדם לאחר הדבקה, מתחיל החולה לחוש כאב גרון, החום עולה במידה רבה, העור נעשה חיוור ומרגישים חולשה. 

לכאורה, אפשר להניח שמדובר בלא יותר מאשר שפעת קלה, קצת מנוחה וזה עובר, אך זוהי טעות. החיידק עלול להתרבות בלוע, בגרון, באף. הוא מקים מעין "התיישבות" ונוצר קרום עבה שעלול לחסום את כניסת האוויר. זה מתבטא בנפיחות בגרון ולעיתים תחושה של גודש בשקדים או בלוע. לאחר זמן, עלולה ממש להיווצר חסימה עד כדי כך שיש לפתוח פתח בניתוח (פן החולה ימות מחנק).  

דיפתריה – החשיבות בטיפול מהיר

המחלה עשויה להפוך לקטלנית, שכן אם לא מטופלת עלולים להופיע סיבוכים מרובים. מעבר לתסמינים כמו חום, תשישות, גרון דואב, החיידק שמפריש רעלן עלול לגרום לנזק רב נוסף. למשל, הרעלן עלול להגיע עד ללב ושם להביא להרס של תאים. ההרס עשוי להיות כה רב, עד שהלב עלול לקרוס ולהפסיק לפעול.

כמו כן, הרעל שמפריש החיידק עשוי במקרים מסוימים לגרום לנזקים אחרים, למשל פגיעה במערכת העצבים. הפגיעה ניכרת בשיתוק מלא או חלקי, באזור הפנים והצוואר, נוצר קושי לנשום, קושי לאכול. שיעור התמותה לאחר ההדבקה עלול להגיע עד כדי 5 אחוזים. 

עד כמה מדבק החיידק?

דיפתריה אמנם איננה מדבקת בהיקף הדומה לחצבת (בתקופות של התפרצות מגפות), אולם זה נחשב עדיין אחד החיידקים היותר מדבקים. יכולתו לעבור מחולה לחולה דרך האוויר, בשל התעטשות או שיעול גבוהה ביותר. הבעיה היא שאפילו חולה שהבריא, עדיין נושא את החיידקים, לפעמים לאורך שבועות רבים. 

זאת ועוד, ישנה תצורה של המחלה, יחסית קלה, אשר מביאה לפריחה בעור. במצב כזה, ניתן להדביק אחרים אפילו על ידי מגע מזדמן. כאשר זוכרים שמדובר בחיידק שמפריש רעל קטלני ואשר עלול להביא לתמותה באחוזים די ניכרים, ברור מדוע נעשה מאמץ לפתח חיסון ראוי. זאת, למרות שבדרך כלל נהוג לחסן מפני מחלות ויראליות ולא מפני חיידקים. 

חיסון דיפתריה – מתי חשוב להתחסן ועד כמה זה יעיל?

בישראל, כמו במרבית מדינות העולם, נהוג לחסן את האוכלוסייה מפני דיפתריה. אם רצונכם לדעת מתי חשוב להתחסן, הרי שקיים נוהל במשרד הבריאות. ההתחסנות ניתנת בדרך כלל ביחד עם חיסונים נוספים, בתרכיב משולב – המטופל מקבל תרכיב שבתוכו מעין דמוי רעל (מוחלש). כך לומדת מערכת החיסון להתגונן מפני גורם הסיכון המרכזי של המחלה. 

כאשר מדובר בחיסון שנקרא "מחומש" (מגן מפני חמש מחלות קשות) נהוג לתת כמה מנות. הראשונה שבהן בגיל חודשיים. במידה ויש ספק בעניין, שמא אתם או הילדים לא מחוסנים, מומלץ לבדוק את פנקס החיסונים או להתייעץ עם רופא קופת חולים. 

ההתחסנות מעניקה הגנה כמעט מלאה מפני הדבקה, מכיוון שהרוב המוחלט של האנשים בארץ מתחסן כנגד דיפתריה מתקבלת למעשה הגנה של קרוב למאה אחוזים. בשנים האחרונות לא נרשמו מקרי מחלה בארץ אך חשוב לציין כי עם הזמן, יעילות החיסון פגה. במידה ויוצאים לחו"ל, למקום שבו שוררת התפרצות, כדאי להתייעץ עם גורם מוסמך ואם עולה הצורך, להתחסן בשנית. 

>