הלב כידוע הוא המנוע של הגוף. הוא בעצם המשאבה שמספקת את הדם לאיברים השונים והרקמות הרבות, אך לצערנו, קיימות מחלות רבות שפוגעות בלב ועלולות להוביל לאי ספיקה סופנית.
השתלת לב היא בעצם הפעולה האחרונה המתבצעת על חולי לב סופניים, ואם הלב נקלט כראוי מתאפשר להם לחיות עוד 15 שנים נוספות.
המועמדים להשתלות לב הם חולים עבורם הטיפול הקונבנציונלי לא הצליח: בעלי אי ספיקת לב קשה או מחלות לב כליליות מסובכות שלא מצליחים להשתלט עליהם. בנוסף, לפעמים פונים להשתלת לב חולי מחלות מסתמים או בעלי סיבוכים של מחלות אוטואימוניות נוספות.
למרות שנראה שמדובר בשיא הטכנולוגיה, השתלת הלב הראשונה בוצעה על ידי הרופא כריטיאן ברנרד כבר בשנת 1967. כיום, לאחר יותר מ-40 שנים, מבוצעות בעולם 3,500 השתלות בשנה.
הכנה לפני ניתוח השתלת לב
השתלת הלב נחשבת לאחת הפרוצדורות המורכבות ביותר בעולם בתחום השתלת איברים בפרט, ובעולם הרפואה בכלל. השתלת לב דורשת תזמון רב ומיומנות אדירה תוך תיאום בין גופים שונים החל מתהליך קליטת הלב.
הלב המושתל מתקבל בדרך כלל כאשר הוא עדיין פועם, מאדם שעבר מוות מוחי. מוות מוחי מוגדר כהפסקת פעילות המוח והפסקת הרפלקסים ונגרם בדרך כלל כתוצאה מפגיעות ראש קשות, ברוב המקרים מתאונות דרכים.
לאחר מציאת התורם, יש להכין את גוף החולה להשתלה. אותו חולה מגיע לבית החולים, עובר הכנות לניתוח, מקבל תרופות שונות הכוללות תרופות המדכאות את המערכת החיסונית (למניעת דחיית השתל) והכנה פסיכולוגית מתאימה. כמובן שיש לבדוק מראש התאמה מלאה בין התורם לנתרם.
הליך הניתוח
בשלב הכירורגי של השתלת לב, קיימים שני סוגי ניתוחים: אורתוטופי (Orthotopic) – בו לב החולה מוחלף על ידי הלב הנתרם והטרוטופי (Heterotopic) בו הלב הנתרם מתווסף למערכת הלב הקיימת.
הניתוח האותוטופי בו מוחלף הלב, מתחיל כמובן בפתיחת עצם החזה – הסטרנום – וחשיפת בית החזה (מדיאסטינום) – החלל בו נמצאים הלב והריאות. לאחר מכן, פותחים את קרום הלב (פריקרדיום) ועוברים לטפל בכלי הדם הראשיים שבעצם מחברים את הלב למערכת הדם בגוף.
כלים אלה כוללים את אבי העורקים, עורק הריאה והוריד הנבוב העליון והתחתון. לאחר ניתוק כלים אלה והסרת הלב, זרימת הדם בגוף מפסיקה, ולכן מחברים מכונת לב-ריאה ששומרת על הזרמת דם לרקמות השונות. וריד הריאה והעליה השמאלית של החולה אינם מנותקים ונשארים במקום, והלב החדש מחובר בעצם אליהם.
הניתוח ההטרוטופי מתבצע כאמור כך שהלב המקורי של החולה נשאר במקומו. בניתוח מסוג זה מקבלים "לב כפול", כאשר בעצם שני לבבות מזרימים את הדם בגוף. ניתוח זה מבוצע כאשר הלב המושתל חלש ולא ידוע אם יצליח באמת לבצע את עבודתו כראוי או במצבים של לחץ דם ריאתי שמוביל לאי ספיקת לב.
כמו כן, פעמים רבות לאחר השתלת הלב, העומס המופעל על הלב המקורי יורד, מצבו משתפר וניתן אפילו לוותר על הלב המושתל וקשיי הקליטה שלו.
לאחר ההשתלה, החולים מטופלים בתרופות המדכאות את מערכת החיסון למניעת דחיית השתל. כמו כן, קצב פעימות הלב החדש גבוה במקצת, סביב 100 פעימות לדקה בגלל הפגיעה במהלך הניתוח בעצב הואגוס שאחראי בין היתר להאטת קצב הלב.
סיכויי הישרדות
מבחינת סיכויי ההישרדות, בסביבות 90% מהמושתלים שורדים את השנה הראשונה, כ-80% שורדים 3 שנים וכ-70% שורדים 5 שנים. הממוצע כאמור הוא 15 שנים, והשיא עומד על 31 שנים.
אם כן, ניתן להגיד שהשתלת הלב נחשבת לפיתרון מוצלח עבור אנשים עם בעיות לב קשות, שהגיעו לכך שליבם לא מתפקד. עם זאת, מדובר בפרוצדורה קשה מאוד החל משלב מציאת התורם ועד הניתוח המסובך. אך אם זה מצליח, הניתוח מספק שנות חיים רבות לכאלה שסבלו מאוד וכבר היו "רגל וחצי בקבר".
לאחר הניתוח על המשותלים להקפיד על טיפול אנטיביוטי, וכן להקשיב להנחיות הרופאים בכל הקשור במאמץ גופני או פעילות מינית. להרחבה: פעילות מינית בקרב חולי לב
>
