האופיום הינו סם ממכר אשר נפוץ בתצורות שונות גם ברפואה המערבית, בעיקר בתרופות לשיכוך כאבים ממשפחת האופיואידים. האופיום מופק מצמח פרג האופיום, ובין השפעותיו הממכרות עמימות חושים עד רוממות רוח במקרי התמכרות, רוגע כללי, וכדומה.
תופעת ההתמכרות לאופיואידים הינה נרחבת ביותר, עם ובלי קשר לפתרון התרופתי הקיים בשוק.
התמכרות פופולרית
בשנים האחרונות ישנה התעוררות בתחומי הרפואה לעלייה המסוכנת בהתמכרויות לאופיום על נגזרותיו. משרד הבריאות אימץ בשנים האחרונות את המלצות ארגוני הרפואה האירופאים באשר לסכנות להתמכרות, וקיימת הפחתה במרשמי תרופות אופיואידיות.
עם זאת, עדיין ישנה עדות לעלייה בכמות ההתמכרויות למשככי כאבים. ייתכן והסיבה נעוצה בחוסר המודעות של מטופלים רבים, אשר אינם יודעים להבחין בין הכאב הראשוני אשר לשמו ניטלות התרופות לבין השפעותיהן החזקות של תרופות אלו. כך או כך, הסיכון להתמכרות קיים וישנו צורך ליטול את התרופה תחת פיקוח וליווי רפואי הולם.
הסיבות לנפוצות ההתמכרות לאופיום
תחילה חשוב להבין כי האופיום על תצורותיו השונות נפוץ ביותר ברפואה המערבית. הוא לרוב נועד לשיכוך כאבים, ויעיל מאוד בפעולתו זו. בשימוש נכון ותחת פיקוח רפואי מדויק הסיכוי להתמכרות הינו אפסי ביותר, גם במקרים בהם מתפתחת תלות פיזית.
למעשה, ברוב מקרי הטיפול נראה תצורות שונות של תלות פיזית בתרופה, ועל כן הפסקת הטיפול מצריכה תהליך הדרכתי של הפחתה במינון.
למרות זאת, בשנים האחרונות ישנה עדות בארץ לעלייה במקרי ההתמכרות לתרופות אופיאטיות כתוצאה מטיפולים רפואיים. הסיבה לכך נעוצה בבעייתיות הקיימת בערכת הרפואית בכל הנוגע להתמודדות עם הפיקוח על מטופלים. בשל נפיצותם של משככי כאבים אופיאטים, ניתן למוצאם בבתים רבים בישראל, דבר אשר הופך אותן לתרופות נגישות ביותר.
מעבר לכך, אומנם התרופה מחייבת מרשם רפואי, אך מתאפשר למטופלים רבים לקבל מרשם נוסף על ידי מעבר מרופא לרופא והטעייתם לעיתים.
סכנות ההתמכרות למשככי כאבים אופיאטים
טיפול רפואי במשככי כאבים אופיאטים אינו עניין של מה בכך, וחשוב להקפיד ולהבין כי השימוש מיועד לטווח הקצר בלבד. על שימוש העולה על מספר שבועות בודדים מחייב מעקב רפואי תכוף. מעבר לכך, הגדלת המינון ללא הוראות רופא עלול להוביל לתופעות לוואי חמורות אשר עלולות להוביל לדיכוי נשימתי, ובמקרים חמורים אף לכדי מוות.
גם במקרים פשוטים יותר, ובשימוש תקין לחלוטין, ישנו צורך במעקב רפואי מסודר. התמכרות למשככי כאבים אינה תמיד מורגשת ככזו, וישנם לא מעט מקרי התמכרות אשר בהם מטופלים לא היו מודעים למצבם. זוהי סיטואציה נפוצה למדי, הקשורה הן בחוסר מודעות להשפעותיה של התרופה ואופן השימוש בה, והן לחורים המובנים במערכת הבריאות והפיקוח.
פגיעה בחיי היומיום
ייתכנו מצבים של התנהלות תקינה לחלוטין, כאשר לפתע באמצע יום עבודה מופיעים כאבי ראש או כאבים בשרירים לא מוסברים. המטופל בוחר ליטול את התרופה בשנית, אולי אפילו בניגוד להוראת הרופא או תוך צמצום טווח השעות בין מנה למנה, זאת מבלי לקשר בין הכאבים שהוא חש לבין השפעתה הפוחתת של התרופה בשימוש לאורך זמן.
אם לא תהיה מעורבות של יד רפואית מקצועית בתהליך, אט אט יעלה המינון ותלותו של המטופל בתרופה. זאת מבלי שהמטופל ייקשר בין התנהלותו אשר לכאורה נורמטיבית לבין סיטואציה התמכרותית. על כן, ישנה חשיבות להיות בקשר הדוק עם הרופא המטפל, ולעדכן על כל תופעת לוואי או השפעה לא רצויה של התרופה.
גמילה וטיפול בהתמכרות לאופיום
אופיום נחשב לסם ממכר במיוחד, אך מעבר להתמכרות הנפשית ישנה גם תלות פיזית גבוהה. לכן, אין להפסיק את השימוש בתרופה באופן מידי ותהליך הגמילה כולל הפחתת המינון באופן הדרגתי. עם זאת, בשל התלות הגבוהה של הגוף בתרופה, גם בתהליך הפחתת המינון ישנם סיכונים רבים והשפעות חמורות על הגוף.
בין תסמיני הגמילה הנפוצים ישנם כאבים עזים, עוררות מוגברת, תוקפנות, כאבי ראש ובטן, שלשול והשפעה על מערכת העיכול, הקאות ובחילות, הזעת יתר, רעדים, וכדומה.
אומנם תהליך הגמילה הפיזית נפוץ בתצורה זו של הפחתה הדרגתית, אך כיום ישנו תחליף אשר מקל יותר על המטופל ומונע ממנו כאבים רבים. במרכז הרפואי ברזילי ישנו תהליך גמילה פיזית מזורז האורך כ-48 שעות בלבד. תהליך זה הינו תחת הרדמה מלאה, אשר בה המטופל עובר את רוב שלבי הגמילה הפיזית, ללא כאב או תחושות לא נעימות מיותרות.
באמצעות שיטה זו גם נמנעים סיכונים רבים למטופל הכרוכים בגמילה, מאחר והטיפול נעשה בפיקוחו הצמוד של צוות רפואי ובבית החולים עצמו.
התאוששות מהתמכרות לאופיום
לאחר תהליך הגמילה הפיזית, על המטופל לעבור טיפול נפשי. הסיבה לכך נעוצה בהתמכרות הנפשית העזה הנלוות להתמכרות הפיזית, כאשר המטופל למעשה לומד תוך שימוש בתרופה כי היא מהווה "פתרון" יעיל לבעיה אחרת כגון כאב. התהליך הנפשי נערך תוך מעורבותו של גורם כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או פסיכואנליטיקאי המתמחים בגמילה.
לאורך התהליך, המטופל לומד להתמודד עם הצורך הנפשי העז לצריכת התרופה, וכן מתמודד עם הקשיים הרגשיים הנלווים להתמכרותו. זהו תהליך בלתי נפרד מהגמילה, אשר בלעדיו ישנו סיכוי ממשי לנסיגה חזרה אל התנהגות התמכרותית וצריכה חוזרת.
>
