וירוס נהר רוס, Ross River fever, הוא נגיף הגורם למחלה זהה לקדחת. המחלה מועברת באמצעות יתושים המתפקדים כנשאי המחלה. היתושים הם הנושאים את הנגיפים המדביקים את אותו אדם שנעקץ.
בישראל, וירוס זה איננו נחשב לנפוץ, מקורו באיי האוקיינוס השקט. את הווירוס הזה ניתן למצוא בתפוצה נרחבת יחסית במדינות איים כגון פפואה גינאה, איי פיג'י, סמואה וכן אוסטרליה.
ווירוס נהר רוס מסומן בלועזית גם כ-RRF. רק בסוף שנות החמישים אותר הנגיף בבדיקה שנעשתה ביתוש שנתפס סמוך לנהר רוס, באזורים היבשים והחמים של אוסטרליה. זהו אותו הנהר שהפך לאחר מכן גם לשמו של הנגיף. בתחילת שנות השמונים נרשמה התפרצות גדולה של מגיפה, כשעשרות אלפי אנשים המתגוררים בחלק המערבי שאל האוקיינוס השקט נדבקו.
כאבים במפרקים ועייפות
מחלת וירוס נהר רוס עשויה להביא למגוון של סימפטומים, כאשר חלק מהחולים יעברו אותה ללא קשיים מיוחדים ואפילו לא יהיו מודעים לכך שחלו והבריאו. זיהוי המחלה מתבצע באמצעות בדיקת דם, לאיתור רמת נוגדנים בדם. יש והחולים יפתחו חום גבוה ואילו אצל אחרים יכולים להופיע תסמינים של כאבים במפרקים, ממש בדומה לדלקת מפרקים כרונית.
כמעט כל החולים הסובלים מהתסמינים, חווים כאבים בדרגות חומרה שונות במפרקים. כאבים יופיעו בפרקי האצבעות, בחוליות עמוד השדרה, במרפקים ובברכיים. בקרב חלק ניכר מהחולים תורגש תשישות עזה. עוד מדווחים החולים על כאבים כללים בכל הגוף ויש כאלה הסובלים ממיגרנות קשות.
כמחצית מהחולים מדווחים גם על הופעת פריחה. דווקא אותה פריחה מסייעת לזהות נכונה את המחלה, שכן כאשר היא איננה מופיעה, מאבחנים לעתים את התסמינים כנובעים מצינון קשה או שפעת.
מחלה שעוברת בעקיצה
וירוס נהר רוס איננו עובר מאדם חולה אחד למשנהו. כלומר, אין זה נגיף מדבק בנשימה או במגע כי אם כזה שעובר ומתפשט אך ורק לאחר עקיצת היתוש הנגוע.
ההנחה היא שהווירוס שוכן גם בגופם של בעלי חיים נוספים מלבד הקנגורו באוסטרליה, משם הגיע במקור. מומחים מעריכים כי הווירוס מסוגל שכון בגופם של אופוסומים, עטלפים, ציפורים וכן – גם חיות משק כגון סוסים.
מקווי מים – המקור לנגיף
מרבית הדיווחים על חולים שחלו בווירוס נהר רוס מגיעים כיום מהחלק המערבי של אוסטרליה, החלק המאופיין במזג אוויר טרופי, גשמים רבים בתקופת הקיץ.
בסמוך לנהרות נרשמים גם כן מקרי הידבקויות, לאור העבודה שאלה הם שטחי מחייה אידיאליים עבור היתושים. סמוך למקווי מים, ביצות, מערכות השקיה – אלו האזורים המועדים לפורענות.
השפעה ארוכת טווח אפשרית
לא קיים טיפול לווירוס נהר רוס, אך המחלה עוברת מעצמה, בתוך כחודש. בחלק מהמקרים, הווירוס ממשיך לשכון בגוף, כך שההשפעה עשויה להימשך גם לאורך שנים. ידועים מקרים של חולים שהמשיכו לסבול למשך חודשים ארוכים או שנים מנוקשות במפרקים. בנוסף, חלק מהחולים המשיכו לסבול לאורך זמן, באופן כרוני, מתופעות כגון עייפות קשה וירידה במצב הרוח.
המחלה אינה ניתנת לטיפול, אך אם מופיעים תסמינים חמורים, ניתן להציע טיפול תומך וכן מתן תרופות לטיפול בזיהומים משניים, תרופות לשיכוך כאבים או נוגדי דלקת. ניסיונות לפתח חיסון לא צלחו והמענה הטוב ביותר הוא מניעה – ייבוש מקווי המים עומדים בסמוך למקומות המגורים.>
