אי שליטה על הסוגרים (Icontinence) עלולה לכלול את אחד מן הסוגרים האחראים על ההפרשות: שלפוחית השתן או פי הטבעת, או שילוב של שניהם. חוסר שליטה זו נפוצה בקרב מבוגרים, או חולים כרוניים כמו חולי אלצהיימר.
בעיה זו הינה מסובכת ומורידה באופן משמעותי את איכות חייו של הסובל ממנה. הוא נדרש לעזרה רבה, ולפעמים אף מוגדר כחולה סיעודי. אי שליטה על הסוגרים עלולה להיות בעיה זמנית או כרונית, הגורמת לבושה, מבוכה, ירידה בביטחון העצמי ותחושת איבוד שליטה.
הגורמים לאי שליטה על אחד הסוגרים עלולים להיות בעיה פיזיולוגית-זמנית, כמו למשל במצבי דלקת של שלפוחית השתן, שלשולים, פרוסטטה מוגדלת אצל גברים או חולשת שרירי האגן אצל נשים. מחלות כרוניות כמו סוכרת, פרקינסון, אירוע מוחי ועוד עלולות אף הן לגרום לחוסר שליטה על הסוגרים, כמו גם התרופות הנלקחות במצבים אלו.
חוסר שליטה על הסוגרים יכול להיגרם גם מגורמים נפשיים כמו דיכאון, בלבול, מתח ועוד. כמו כן, מגורמים סביבתיים אשר מונעים מהאדם להגיע באופן מיידי לשירותים וגורמים נוספים כמו שתיית קפה, קור קיצוני ועוד. בנוסף, חוסר שליטה ביציאות יכול להיגרם עקב מומים מולדים, טראומות באזור (גם כתוצאה מניתוח), חולשת שרירי האגן או פגיעה עצבית.
לא רק קשישים
בדרך כלל אי שליטה מוחלטת על הסוגרים מאפיינת חולים מבוגרים, בעיקר חולים אשר נמצאים במוסדות אשפוזיים עקב מחלות אחרות, נפשיות או פיסיולוגיות. משמעותה של אי השליטה על הסוגרים, היא במתן שתן או צואה באופן לא רצוני, ולפעמים אף ללא מודעות (כתוצאה מבלבול או מצב קוגניטיבי ירוד), בתדירות אשר מפריעה להמשך החיים הרגילים הנורמטיביים.
אי שליטה חלקית ובעיקר בריחת השתן עלולה להופיע רק בעת מאמץ, כמו התעטשות או צחוק, ותנבע לרוב מחולשת שרירי האגן. כמו כן, הבריחה עלולה להתרחש באופן תמידי, ולעיתים נגרמת מדלקות וזיהומים בדרכי השתן. מבחינת אי שליטה על סוגרי פי הטבעת, החולה יתלונן על פליטת גזים ויציאה באופן מלא או חלקי (אשר משאיר את רישומיו ככתמים על התחתונים). לפעמים, יתלונן המטופל על חוסר שליטה רק במצבים של שלשולים או מחלה אקוטית, ולפעמים יתלונן על חוסר יכולת לשלוט גם במצבים שיגרתים לכאורה.
אבחון וטיפול
בכדי לטפל בבעיה, יש לאבחן באופן מדויק את הגורמים לה באמצעות הרופא המטפל או רופא מומחה. בדרך כלל, הרופא ישלח את המטופל לבדיקות שתן לתרבית, אולטרה סאונד ובדיקת ציסטוסקופיה.
במקרה של חוסר שליטה בפי הטבעת, יישלח הרופא את המטופל לבדיקת קולונוסקופיה (לבדיקת המעי), אולטרה סאונד ובדיקה פיסיקלית רקטאלית.
בכל מקרה יישמע הרופא את הסיפור הקליני של המטופל, וינסה להחליט על המשך הטיפול המועדף. רצוי כי בנוגע לחולים מבוגרים, יטפל הרופא בכל האספקטים הנוגעים לחייו ועלולים להשפיע על בעיה זו כמו למשל ניסיון למניעת תרופות משתנות או דומות.
קיימים מספר טיפולים לבעיה זו בדרגות יעילות משתנה כתלות בגורמים ובסיבות. המטופל יכול לקבל טיפול תרופתי אשר יסייע לו להרפות את השלפוחית, או להתחיל באימון ותרגילים שנועדו לחזק את שרירי האגן. במקרה הצורך, לאחר ניתוחים למשל, יוסבר למטופל והוא יונחה על פי מספר טיפים שיקלו עליו את ההתמודדות עם בעיה זו מבחינה התנהגותית.
בחוסר שליטה על היציאות, יונחה המטופל בעזרת דיאטנית, לדיאטה אשר תהיה עשירה בסיבים. במקרים קיצוניים, יישקלו רעיונות כירורגיים כמו למשל השתלת סוגר מלאכותי. כמו כן, יילקח בחשבון גיל המטופל, מצב בריאותו הכללי, והגורם לבעיה הראשונית.
במקרים בהם לא יימצא שום פתרון טיפולי, יהיה על המטופל ומשפחתו להתרגל למגוון עזרים אשר עשויים לטפל בבעיה זו כמו למשל חיתולים למבוגרים ומוצרי ספיגה אחרים (פרוט לגבי מוצרי ספיגה באתר stc-israel.org.il).
אולי יעניין אותך גם:
>
