כולסטאטומה היא גידול באוזן שאיננו סרטני, ציסטה שמופיעה בשכבת העור העליונה לרוב שבאזור האוזן התיכונה. ישנם שני סוגים עיקריים של כולסטאטומה: כולסטאטומה מולדת, הנחשבת כפגם מולד והיא היווצרות של תאים קשקשיים, שמתהווים ישירות בתוך האוזן התיכונה, וכולסטאטומה, הנוצרת בעקבות דלקות אוזניים כרוניות, דלקות אוזניים חוזרות, הגורמות לפלישה של תאי אור דרך נקב בעור התוף, תאים שמתרבים עד ליצירת ציסטה.
לכולסטאטומה נלוות תופעות לוואי שונות וייתכנו גם סיבוכים מסוגים שונים. כשהיא גדלה ומתפתחת לממדים שאינם נורמאליים, היא פוגעת בעור התוף וגם בעצמות השמיעה, מה שגורם, בסופו של דבר, לליקוי שמיעה.
אבחון התופעה
ישנן מספר דרכים לזהות שאכן מדובר בכולסטאטומה על מנת להציע את המענה הטיפולי המתאים וגם למנוע את החמרתה, המובילה לבעיות שמיעה. במקרים בהם מופיעה דלקת באוזן התיכונה שהיא חד צדדית, דלקת שאיננה מגיבה לטיפול, דלקת שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ייתכן שמדובר בכולסטאטומה. במקרים בהם מבחינים שהילד סובל מליקוי שמיעה באוזן אחת, ליקוי שהולך ומתפתח עם הזמן, הדבר עשוי להצביע גם הוא על התופעה.
את הכולסטאטומה ניתן לאבחן במספר דרכים. במרבית המקרים בדיקה מיקרוסקופית יכולה לסייע באבחון התופעה על ידי זיהוי תאי קרן בחלל האוזן. בדיקת דימות, כמו בדיקת MRI, היא שיטת אבחון נוספת, שהחלו להיעזר בה בשנים האחרונות ובעזרתה ניתן לקבל את האבחנה הסופית.
מכיוון שישנם סוגים שונים של רקמת כולסטאטומה – רקמת נוזלים, רקמת דלקת ורקמת צלקת, זוהי הבדיקה היחידה שניתן בעזרתה לאבחן את הכולסטאטומה המולדת, שלא נלווים לה דלקת ונקב בעור התוף.
הטיפול בכולסטאטומה
כדי למנוע את החרפתה של הכולסטאטומה ואת בעיות השמיעה הנלוות אליה, חשוב, ולאחר האבחון הראשוני, למהר ולטפל בה. במקרים של הופעת דלקת אוזניים אצל הילד, מומלץ לטפל בדלקת מוקדם ככל שניתן כדי שלא תיהפך לכרונית. דלקת מוזנחת, דלקת שאיננה מטופלת כלל או שמטופלת שלא כהלכה, תהיה מלווה בהפרשות, העשויות עם הזמן להפוך לציסטה.
עם הופעת הדלקת באוזניים הדבר מצריך סבלנות רבה וגם טיפול, הנעשה באופן עקבי ועם לא מעט התמדה. טיפות אנטיביוטיות יכולות לסייע בכך וגם שטיפות. במידה ודלקות האוזניים הפכו לכולסטאטומה, שיטת הטיפול השמרנית, המוצעת כיום במקרים כאלה, היא ניתוח מסטואיד, שבמהלכו מסלקים את רקמת הכולסטאטומה.
הניתוח יכול להיעשות באחת משתי שיטות: סילוק הרקמה ושמירה על מבנה האוזן, שיטה ניתוחית שאיננה פולשנית אמנם, אך יחד עם זאת איננה מצליחה להסיר את רקמת הכולסטאטומה, שנמצאת באזורים חבויים.
השיטה השנייה היא שיטה קיצונית יותר, הכוללת הסרת רקמת הכולסטאטומה וגם את כל הרקמות שבאו איתה במגע, כולל עצמות השמיעה, דפנות האוזן וגם עור התוף. לאחר ניתוח זה הסיכוי להופעתה בשנית הוא נמוך מאד, אך הניתוח גורר אחריו ליקוי שמיעה שהוא בלתי הפיך.
בנוסף, האוזן נותרת פתוחה וחל איסור מוחלט לכניסת מים אל האוזן. לאחרונה מוצעת שיטה ניתוחית נוספת, המשלבת בין הניתוח הקיצוני היותר לבין הליך שיקומי מיוחד הכולל השתלת עור התוף, דופן העצם ועצמות שמיעה חדשות.
לאחר הניתוח ולאחר תקופת ההחלמה, חוזרת האוזן המנותחת למצבה התקין ללא פגיעה בשמיעה והסיכויים לחזרתה של הכולטאטומה נמוכים. הדבר מומלץ מאד במקרים בהם מדובר בילדים.
>
