מחלת הנשיקה (מונונוקלאוזיס, או בקיצור מונו) היא מחלה נגיפית נפוצה מאוד בכל הגילאים. שמה של המחלה ניתן לה משום שהיא מדבקת ומועברת בדרך כלל באמצעות רוק, אם כי ניתן להידבק בה לא רק כתוצאה מנשיקה אלא מכל מגע אחר עם רוק כגון שתייה מבקבוק משותף, עישון נרגילה קבוצתי וכדומה. המחלה שכיחה יותר בגילאי הנעורים ועד גיל 30.
המחלה מאופיינת בתקופת דגירה הנמשכת כחודש-חודשיים ולאחריה המחלה מתפרצת בדרך כלל בהדרגה. היא אינה נחשבת מסוכנת וסיבוכיה נדירים. הסיבוכים היכולים להיגרם מהמחלה הם בעיקר קרע בטחול המוביל לדימום פנימי, דלקת חמורה בכבד וחסימת דרכי נשימה. כמו כן הנגיף CMV עלול לפגוע קשות באנשים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה כגון חולי איידס ואף להזיק לעובריהן של נשים הרות.
גורמי המחלה
הנגיף האחראי למחלה הוא EBV (וירוס אפשטיין בר) המועבר באמצעות רוק. זהו אחד הוירוסים הנפוצים, כ-90% מהאנשים הבוגרים נדבקו בו בעבר ופיתחו נגדו נוגדנים. רוב האנשים שנדבקו אינם מודעים לכך מאחר שלא מופיעים אצלם תסמינים, אולם הנגיף נמצא אצלם והם עלולים להדביק אחרים. נגיף אחר העשוי לגרום למחלה הוא CMV מקבוצת ההרפס המועבר גם הוא באמצעות רוק.
תסמינים
הסימפטומים של המחלה אינם קשים אם כי הם עשויים להימשך זמן רב, ואפילו מספר חודשים. בדרך כלל חולף זמן של כחמישה שבועות מרגע ההדבקה ועד שהתסמינים מופיעים, וישנם רבים שאף שנדבקו בנגיף ואינם מפתחים תסמינים בסופו של דבר או שמפתחים תסמינים הדומים לדלקת גרון קלה.
התסמינים האופייניים הינם עייפות רבה, חולשה, דלקות גרון, חוסר תיאבון, הרגשה רעה, כאבי שרירים, חום ממושך, הגדלה של בלוטות הלימפה, קשיי נשימה, כאבי בטן, טחול מוגדל (אצל למעלה ממחצית החולים) וקשיי ריכוז.
תסמינים נוספים היכולים להופיע הינם שקדים מוגדלים או חיפוי לבן על השקדים, בחילות והקאות, פריחה בעור (בדרך כלל בעקבות טיפול אנטיביוטי), הגדלה של הכבד, צהבת, בצקות, צמרמורות ועוד.
אבחון
אבחון המחלה ייעשה בדרך כלל בעקבות תלונת החולה על תסמינים אופייניים למחלה ויכלול בדיקת דם לאיתור נוגדנים כלליים או ספציפיים לנגיפים EBV ו-CMV (בדיקת סרולוגיה). כמו כן נעזרים פעמים רבות בבדיקות מעבדה כדי למצוא רמזים לקיומה של מחלת הנשיקה, כגון עלייה בכדוריות הדם הלבנות מסוג לימפוציטים המעידות על זיהום נגיפי בגוף, מדדי דלקת גבוהים ועלייה בכמות האנזימים המופרשים מהכבד.
טיפול
בשל דלקת הגרון המאפיינת את המחלה פעמים רבות לא חושדים בתחילה שמדובר במחלת הנשיקה, אלא בדלקת גרון רגילה ונותנים טיפול אנטיביוטי בהתאם, אלא שאנטיביוטיקה אינה עוזרת לרפא את המחלה אלא עלולה רק לסבך אותה. למעשה, אין טיפול ממשי שניתן לתת לחולים ויש לחכות שהמחלה תחלוף מאליה לאחר ייצור נוגדנים לנגיף על ידי מערכת החיסון.
ההמלצה הרפואית העיקרית במקרה של מחלת הנשיקה היא לנוח הרבה, להרבות בשתייה ולהימנע מפעילות גופנית מאומצת מחשש לקרע בטחול שהוא מצב מסוכן. בגלל שהטחול פעמים רבות מוגדל בעת המחלה ואף לאחריה אסור לחולים לעסוק בפעילות שעלולה לפגוע בטחול ולגרום לדימום פנימי כגון מאמץ פיזי רב, משחקי כדור, היאבקות וכדומה.
על פי רוב המחלה חולפת תוך פרק זמן של בין שבועיים למספר חודשים, כאשר תחושות התשישות והעייפות עשויות להימשך אף זמן רב יותר. במקרה של חום וכאבים ניתן להיעזר במשככי כאבים. אם יש דלקת גרון ניתן להקל עליה באמצעים שונים כגון כדורי מציצה (כמו "קלגרון"), שתיית תה עם דבש, גרגור מי מלח וכדומה.
ראו גם:
אדנואיד – שקד שלישי
>