המחשבות האובדניות יכולות להופיע כתוצאה מייאוש מתמשך ומאובדן הדרגתי של התקווה לשינוי המצב, כתוצאה מהפרעות פסיכיאטריות או קשיים רגשיים חמורים, כתוצאה ממשבר פתאומי כמו למשל טראומה נפשית, מחלה קשה או אובדן של אדם קרוב, התמכרות חמורה לסמים או אלכוהול ועוד.
ברוב המקרים המחשבה האובדנית מתעוררת כתוצאה מתחושה של חוסר יכולת להתמודד עם אירוע מסוים. כאשר התקווה לעתיד טוב יותר נמוגה, פעמים רבות המחשבה האובדנית מתעוררת כיוון שאובדנות נתפסת כפתרון אפשרי ולפעמים כפתרון היחיד.
כיצד הסביבה הקרובה יכולה לזהות מחשבות אובדניות?
על מנת שאיש לא יחבל בניסיון ההתאבדות, רוב האנשים שסובלים ממחשבות אובדניות לא משתפים בכך את הסביבה הקרובה אליהם. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן לזהות רמזים לכך שאדם מסוים סובל ממחשבות אבדניות על ידי זיהוי של תסמינים חשודים בהתנהגות שלו. להלן חלק מסימני האזהרה שיש בהם כדי להדליק נורה אדומה בנוגע למחשבות אובדניות באדם אחר:
- אנשים בעלי מחשבות אובדניות יכולים לשתף אחרים ברצון שלהם להתאבד בדרכים עקיפות יותר ופחות. שיחות עם אדם אחר שנסובות סביב נושא האובדנות יכולות להוות נורת אזהרה מהבהבת.
- חשוב להיות ערים לנקיטת אמצעים שיכולים לשמש להתאבדות. כך למשל רכישה של אקדח, כדורי אקדח או חבל ללא סיבה נראית לעין עלולה להוות גם כן נורת אזהרה.
- בקרב אנשים הסובלים ממחשבות אובדניות קיימת שכיחות גבוהה של התעסקות מוגזמת במוות.
- בקרב מתאבדים רבים ניתן לזהות בדיעבד דפוסי התנהגות מסוכנת הכוללים התגרות במוות כביטוי נסתר לרצון למות. בין היתר מדובר על נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, שימוש בסמים ועוד.
- מחשבות אובדניות מתעוררות בדרך כלל במקביל לשינוי בדפוסי האכילה או השינה.
- רבים מהאנשים הסובלים ממחשבות אובדניות נוטים להתבודד מהחברה, להסתגר, לנתק קשרים סוציאליים, להתרחק מבני המשפחה ועוד. עם זאת, לא אחת זמן קצר לפני הניסיון האובדני האדם שמעוניין להתאבד נפרד מהאנשים הקרובים אליו.
אבחון מקצועי של מחשבות אובדניות
לא תמיד כאשר מתעורר החשד בנוגע לכך שמישהו מסוים סובל ממחשבות אובדניות, אכן כך הם פני הדברים. לאור זאת, ישנה חשיבות עליונה לקשר בין האדם שלכאורה סובל ממחשבות אובדניות לגורם מקצועי המתמחה בתחום רפואת הנפש כשהכוונה היא בדרך כלל לפסיכיאטר או לפסיכולוג. הערכה של מחשבה אובדנית מיועדת על מנת להעריך את הסיכוי לכך שהמחשבה אכן תמומש ומורכבת לפיכך משלושה שלבים להלן:
- בשלב הראשון יש לבדוק את הרמה של ההתנהגות האובדנית, כלומר לבחון האם המחשבות נשארות בגדר מחשבות או שמא האדם שחושב מחשבות אובדניות כבר תכנן תכנית ממשית שתשמש אותו לביצוע ההתאבדות בפועל.
- המרכיב השני כולל התייחסות לגורמי הסיכון שמהווים את מנת חלקו של המטופל. כך למשל איש המקצוע צריך לברר האם כבר נעשו ניסיונות אובדניים בעבר, האם הנבדק סובל מהפרעה פסיכיאטרית, האם האמצעים לביצוע ההתאבדות זמינים עבור המטופל ועוד.
- בשלב הסופי של האבחון יש לאבחן את כל הגורמים המגנים מפני ניסיון אובדני. כך למשל ככל שהאדם חש מחויבות גדולה יותר לבני משפחה וככל שהאדם בעל דרגת אמונה גבוהה יותר בדת מסוימת, כך הסיכוי שיתאבד בפועל נמוך יותר. כמו כן חשוב לברר האם קיימות תכניות לטווח רחוק או לעתיד באופן כללי.
>