פעילות יתר של בלוטת התריס היא מצב שכיח יחסית של הפרעות הורמונאליות המתרחשות כאשר בגוף קיים הורמון עודף של בלוטת התריס. בדרך כלל מצב זה אינו נחשב לרציני, והוא ניתן לטיפול בקלות. נשים הן בעלות סיכויים גבוהים יותר לפתח פעילות יתר של בלוטת התריס, מאשר גברים.
מה גורם לפעילות יתר של בלוטת התריס?
בפעילות יתר של בלוטת התריס, היא מייצרת כמות עודפת של תירוקסים, אשר מאיצה את חילוף החומרים של הגוף. קיימים מספר גורמים אפשריים בסיסיים למצב זה. מחלת גרייבס היא הנפוצה יותר, כאשר במהלכה המערכת החיסונית של הגוף מכוונת את בלוטת התריס וגורמת לה לייצר עודף הורמונים.
לאחר לידה – נשים לאחר לידה מושפעות אף הן מפעילות יתר של בלוטת התריס, במשך חודש או מספר חודשים, ולאחר מכן הבעיה נפתרת.
גוש בבלוטת התריס – גוש אחד או יותר, המתפתח בבלוטת התריס, מגביר בהדרגה את פעילות הבלוטה ואת כמות ההורמון המיוצר בדם. בדרך כלל זהו מצב רעיל.
עודף יוד – ניתן לפתח פעילות יתר של בלוטת התריס בעת חשיפה לחומרים המכילים כמות גבוהה של יוד, המשמש את הגוף לייצר הורמונים. אצות או תוספי אצות ותרופת אמיודרון, אשר שימשה בעבר לטיפול בקצב לב שאינו סדיר, היא דוגמה לקבוצת תרופות אשר מכילות עודף יוד.
שימוש מופרז בתרופות – צריכה עודפת של תרופות הורמונים עלולה להמיט הרס על בלוטת התריס ולגרום לפעילות יתר שלה. לכן אין ליטול מנה נוספת, גם אם מנה אחת הוחמצה, מבלי להתייעץ תחילה עם הרופא.
תסמיני פעילות יתר של בלוטת התריס
אם קיימת צורה קלה מאוד של בלוטת התריס, יתכן שלא יופיעו תסמינים כלשהם. לעיתים קרובות, התסמינים הם עדינים, במיוחד בקרב בני גיל הזהב. יחד עם זאת, מצב זה עלול לגרום לאי נוחות או נכות המשבשת את פעילויות היומיום או השגרה.
רמות ההורמונים העודפות עלולות להאיץ את חילוף החומרים של הגוף, ולהפעיל מגוון רחב של תסמינים, כגון עצבנות וחרדה, היפראקטיביות, מצב בו אדם מלא באנרגיה עצבנית, ירידה במשקל שאינה מוסברת או אינה מתוכננת, ולמרות תיאבון מוגבר, ונפיחות בגרון אשר גורמת לגוש בולט המכונה זפק. חומרת התסמינים, תדירותם והמגוון שלהם משתנים מאדם לאדם.
תסמינים אחרים כוללים:
- תנועות מעיים תכופות ורופפות
- בעיות שינה
- כפל ראייה או עיניים בולטות
- שיער שביר, שיער דליל או נשירת שיער
- קצב לב שאינו סדיר ודופק מהיר, במיוחד בקרב אנשים מבוגרים
- שינויים במחזור החודשי, כולל דימום כבד, או דימום קל ביותר
- חולשת שרירים, בעיקר בירכיים ובזרועות העליונות, כולל רעד בידיים
- צמיחה מהירה של ציפורניים
- זיעה מוגברת
- דילול עור.
יש להבין כי תסמינים אלו עלולים לנבוע בשל מצבים רפואיים אחרים והפרעות הנעות בין חרדה לגידול בבלוטת יותרת הכליה. ברוב המקרים, התסמינים מתחילים בכל שלב בין גילאי עשרים לארבעים, אם כי הם עלולים להתחיל בכל גיל, כולל בילדות.
דרכים לאבחון
בדיקות דם מאשרות אבחנת פעילות יתר של בלוטת התריס, והן כוללות בדיקות הורמונים. בדיקות דם אחרות כוללות מדדי רמות הורמון בלוטת התריס ובדיקת אימונוגלובין מגרה בבלוטת התריס, על מנת לאבחן מחלת גרייבס.
אם תוצאות הבדיקות חריגות, הרופא ימליץ על בדיקות נוספות, הכוללות אולטרסאונד של בלוטת התריס על מנת לבדוק גושים או דלקת, ובדיקת ספיגת יוד רדיואקטיבי.
טיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס
מצב פעילות יתר של בלוטת התריס מגיב בדרך כלל היטב לטיפול, ורוב האנשים מסוגלים לשלוט בתסמיניהם. הטיפולים הנפוצים ביותר למצב זה הם:
טיפול הורמונאלי – שילוב של טיפולים תרופתיים, בהתאם לתסמינים ולחומרת המצב, על מנת לעצור את בלוטת התריס מלייצר עודף הורמונים.
חוסמי בטא – תרופות המקלות באופן זמני על תסמינים רבים של פעילות יתר בבלוטת התריס, למרות שאינן מכוונות לטיפול בבלוטה עצמה.
טיפול יוד רדיואקטיבי – חומר רדיואקטיבי הנקרא יוד מכווץ את בלוטת התריס ומצמצם את פעילותה. הקרינה מבוצעת במינון נמוך מאוד ואינה מהווה איום על הבריאות.
ניתוח – במקרים מסוימים נדרש ניתוח על מנת להסיר את בלוטת התריס או חלקה.
>