בחודשים האחרונים נתפסו בעדשת המצלמה כמה מקרים בהם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, רעדה בגפיה ללא סיבה נראית לעין. הדבר עלה מיד לכותרות העיתונים ומהדורות החדשות ברחבי העולם, עם חשש שמא הקנצלרית סובלת ממצב בריאותי רעוע שמקשה על המשך התפקוד שלה. היא מצידה טענה כי אין כל מניעה שתמשיך בתפקידה עד סוף הקדנציה בשנת 2012 מכיוון שהמצב אינו מורכב.
אנגלה מרקל כמובן אינה הראשונה שסבלה או שסובלת מרעד בגוף, הידוע גם בתור "רעד ראשוני" – זהו מצב בו אחד מאזורי הגוף רועד בצורה חסרת שליטה כאשר אינו נמצא בתנועה או בשימוש. הרעידות עלולות להיות באזורים שונים, בכמה דרגות חומרה ובתדירות משתנה. לכל אחד מסוגי הרעידות עשויים להיות גורמים שונים בתכלית, אם כי יש כמה גורמים נפוצים יותר.
גיל
רעד עלול להופיע אצל גברים ונשים באותה מידה, פחות או יותר, אבל אין ספק שהוא פונקציה של גיל. ככל שהאדם מזדקן כך עולה שכיחות התופעה, כאשר כ-4% מבין האנשים שגילם ארבעים ומעלה סובלים מרעד ראשוני. האחוז הזה רק עולה ככל שמתקדמים בגיל.
הרעד הפתולוגי, המוגדר כמצב בלתי תקין (להבדיל מרעד פיזיולוגי), הוא שמשמעותי יותר בקבוצת הגיל המאוחר. ניתן לייחס אותו למצבים של חוסר תפקוד ברמה הכרונית, העצבית והשרירים, לו עלולות להיות סיבות מגוונות בגיל הזהב: חוסר איזון, מחלות רקע, טיפולים תרופתיים, חולשה גופנית ועוד.
תורשה
לרעד בגוף בסיס תורשתי, כאשר אדם שבמשפחה שלו יש היסטוריה של הבעיה, נמצא בקבוצת סיכון מוגבר לסבול ממנה. מבחינה סטטיסטית, נהוג לחשוב שאצל לפחות מחצית מהסובלים מרעד ראשוני יש היסטוריה משפחתית של הבעיה, כלומר, הגן הפגום המביא לה הועבר אליו מההורים.
גן פגום אצל אחד ההורים מביא לסיכויים של 50% שהצאצא שלו יפתח אף הוא את ההפרעה, אם כי יש שוני בדרגת החומרה של הבעיה ובגיל בו היא מתפתחת. מנגד, חשוב להדגיש שאין תמימות דעים לגבי הגן הספציפי שעלול להביא לרעד.
מחלות רקע
עד עצם היום הזה, לא ידוע באופן מלא מהם המצבים הפיזיולוגיים העיקריים אשר עלולים להביא לסוגים שונים של רעידות וכיצד בדיוק פועל המנגנון. הנחה פתולוגית מקובלת עם זאת היא שהרעד מבחינה פיזיולוגית נובע ממחלה ניוונית, המשפיעה לרעה על הצרבלום (מוחון). מחלות דוגמת טרשת נפוצה או גידולים עלולים לפגוע במוחון ולהביא עקב כך לרעידות.
גורמים המחמירים את הרעידות
שימו לב שיש גורמים שונים שעלולים להגדיל את דרגת החומרה ותדירותן של הרעידות, לרוב כאשר הם נלווים לגורם העיקרי המביא לרעידות. בין הגורמים האלו ניתן להצביע על שימוש בתרופות מסוימות; צריכה מוגברת של מאכלים ומשקאות העמוסים בקפאין; מצבי לחץ, סטרס וחרדה; כעסים; פעילות גופנית מאומצת ועוד. אצל אדם הסובל מכך, רעד עלול להתפרץ או להפוך לחמור יותר בעת ביצוע תנועות גפיים קטנות מדויקות, דוגמת אכילה, כתיבה או איפור.
בכל מקרה חשוב לבצע אבחון מקיף על ידי רופא הבקיא בתחום, וזאת על רקע העובדה שרעד עלול לאפיין גם מצבים רפואיים שונים. כך למשל חל כיום בלבול רב בין רעד ראשוני לבין מחלת הפרקינסון, בלבול שניתן לפתור באמצעות בדיקות מעבדה, מיפוי מוח ותצפית על האופן בו האדם מבצע מטלות הנחשבות ל"פשוטות".
>
