אנשים אשר סובלים מתסמונת רגליים חסרות מנוחה מתארים את התחושה כאילו יש משהו שזוחל על גבי העור שלהם. מערכת העצבים היא זו שגורמת לדחף להזיז כל הזמן את הרגליים מבלי שיהיה אפשר לשלוט בזה.
תסמונת רגליים חסרות מנוחה יכולה להופיע לראשונה בשלבים שונים בחיים והיא מחריפה ככל שהגיל עולה. התסמונת עלולה לשבש את איכות השינה ואף להדיר שינה מעייני האנשים, דבר שגורם לעייפות במהלך היום ולפגיעה משמעותית באיכות החיים, לנמנום במשך היום ולסכנה בזמן נהיגה מחשש להירדמות על ההגה.
הגורמים לתסמונת רגליים חסרות מנוחה
במרבית ממקרי התסמונת הרופאים לא יודעים בדיוק איפה לשים את האצבע ולומר שגורם מסוים הביא להופעתה, אך מניחים כי זוהי תופעה גנטית מכיוון שמחצית מהאנשים אשר סובלים ממנה הם בעלי רקע משפחתי של לפחות אדם נוסף שסובל ממנה.
יש גורמים שקשורים למצבים בריאותיים של האדם או שהם עלולים לגרום להחמרת התסמונת שכבר קיימת:
- תרופות – ישנן תרופות (במיוחד אלה שמכילות אנטי היסטמינים) שעלולות לגרום להחמרה במצב של התסמונת. התרופות הן תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות נגד בחילות, תרופות נגד אלרגיה ותרופות נגד דיכאון.
- מחלות כרוניות – ישנן מחלות שאחת התופעות המוכרות שמתלוות אליהן היא תסמונת רגליים חסרות מנוחה. בין המחלות נמנות פרקינסון, אנמיה שנובעת ממחסור בברזל, נוירופתיה, אי ספיקת כליות וסוכרת. טיפול נכון במחלות אלו מעניק הקלה מסוימת לתסמיני התסמונת.
- רמה נמוכה של דופמין – הדופמין בגופנו שולט על תנועות השרירים. אם יש רמות נמוכות שלו בגוף, ייתכנו תנועות רגליים לא רצוניות שמאפיינות את התסמונת.
- הריון – תסמונת רגליים חסרות מנוחה עשויה להופיע במהלך ההריון ובמיוחד בשליש השלישי והאחרון. אחת מכל חמש נשים הרות עלולה להרגיש את תסמיני התסמונת. לרוב התסמינים נעלמים כעבור חודש מהלידה.
- חוסר שינה ואלכוהול – שני הדברים עלולים לגרום להופעת התסמונת או להחריף את התסמינים הקיימים שלה. במידה ומפסיקים לצרוך אלכוהול וכן שאיכות השינה משתפרת אפשר להרגיש הקלה בתסמינים.
התסמינים של תסמונת רגליים חסרות מנוחה
התסמינים המוכרים ביותר של תסמונת רגליים חסרות מנוחה הם תחושת אי נוחות ברגליים בעיקר בשעת מנוחה – ישיבה או שכיבה. אנשים אשר סובלים מן התסמונת מתארים את ההרגשה ככאבים, כמשהו שמכווץ, מותח או מושך את הרגל בעיקר באזור שמתחת לברך. פעמים רבות תסמינים אלה מופיעים בלילה ומעירים את האדם. כדי להפיג אותם הוא נאלץ לצאת מהמיטה ולהתהלך קצת.
שכיחות התסמונת בקרב האוכלוסייה
כ-10% מכלל האוכלוסייה סובלים מתסמונת רגליים חסרות מנוחה בשלב כלשהו בחיים, כאשר נשים הן אלו שנוטות לסבול ממנה יותר (פי 2 יותר מגברים). התסמונת נפוצה במיוחד בשנות ה-50 לחיים אך היא יכולה להופיע בכל גיל.
כיצד מאבחנים את התסמונת?
תסמונת רגליים חסרות מנוחה מאובחנת על ידי הדיווחים של האדם אודות התסמינים שהוא חש, בהסתמך על ההיסטוריה הרפואית המשפחתית שלו, על בעיות בריאותיות שישנן, על שימוש בתרופות ועל דיווחים של נמנומים במהלך שעות היום. אי אפשר לאבחן את התסמונת על ידי בדיקה פיזית מכיוון שהיא לא מורגשת בצורה ממשית. במרבית מהמקרים הבדיקה הפיזית היא תקינה לחלוטין ולא מעידה על התסמונת.
טיפול בתסמונת רגליים חסרות מנוחה
המקרים הקלים של התסמונת, שלא קשורים לעצם קיומן של מחלות אחרות, לא מצריכים טיפול מיוחד חוץ מהמלצה על שינוי באורח החיים כמו הימנעות משתיית קפאין ואלכוהול, הפסקת עישון וביצוע פעילות גופנית בצורה סדירה. כאשר המצב של התסמונת הוא חמור יש צורך בטיפול תרופתי על מנת לאזן את רמת הדופמין בגוף. אם התסמונת נובעת ממחלות קיימות אזי טיפול במחלות יכול להקל על התסמונת.
מהם סיכויי ההחלמה?
במידה ומטפלים במחלות רקע שגרמו להופעת התסמונת אפשר להרגיש הקלה משמעותית בתסמינים או אפילו לרפא לחלוטין את התסמונת. אם התסמונת נגרמה כתוצאה מההריון, היא תחלוף אחרי חודש מהלידה. כאשר הגורמים לתסמונת רגליים חסרות מנוחה אינם ידועים, הם עלולים להחריף ולפגוע עוד יותר באיכות החיים.
>