החרדה האופיינית לסובלים מהפרעת חרדה מוכללת לרוב אינה רציונלית ואינה נשלטת. חשוב להבין כי חרדה יכולה בהחלט להיות תגובה נורמטיבית לאיום, אך כאשר מופיעה תגובה חרדתית לעתים קרובות ובסיטואציות בהן לא קיים איום ממשי, המצדיק תגובה כה חריפה, ייתכן כי מדובר בתוצאה של הפרעת חרדה מוכללת.
מה הם הגורמים להפרעת חרדה מוכללת?
נכון להיום, הגורמים להפרעת חרדה מוכללת אינם ברורים עד תום, אך לפי הגישה המקובלת נראה כי מדובר על שילוב בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכולוגיים. כך לדוגמה ידוע כיום כי לאדם יש סיכוי של חמישים אחוז לסבול מההפרעה אם אחיו התאום הזהה סובל ממנה, בעוד שישנה התאמה של חמישה עשר אחוז בלבד בתאומים שאינם זהים. עוד נמצא, כי לסובלים מהפרעת חרדה מוכללת ישנו קצב מטבולי נמוך יחסית באזור גרעיני הבסיס ובחומר הלבן במוח, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
מה הם התסמינים של הפרעת חרדה מוכללת?
המאפיינים העיקריים של ההפרעה הם דאגות מוגזמות ומתמשכות, המהולות בחרדה לא פרופורציונאלית ולא מותאמת למציאות. החרדה והדאגות מלוות במספר סימפטומים גופניים, כשבין היתר מדובר בפעילות יתר של מערכת העצבים האוטונומית, מתח מוטורי ודריכות קוגניטיבית. הדפוס המאפיין את ההפרעה נוכח במשך רוב הימים לאורך תקופה של חצי שנה לכל הפחות.
המתח המוטורי בא לידי ביטוי בדרך כלל בנטייה לרעד, כאבי ראש וחוסר מנוחה. פעילות יתר של מערכת העצבים האוטונומית באה לידי ביטוי בדפיקות לב מוגברות, הזעה מוגזמת, קוצר נשימה ומגוון תסמינים המופיעים במערכת העיכול.
הדריכות הקוגניטיבית באה לידי ביטוי בנטייה להיבהל ונטייה לרגזנות. במקרים רבים אלו הם התסמינים הפיזיים שגורמים לסובלים מהפרעת חרדה מוכללת לגשת לרופא המשפחה שלהם ולא התסמינים הנפשיים.
גיל התחלת ההפרעה אינו ברור, כשלמעשה חלק ניכר מאלו הסובלים מהפרעת חרדה מוכללת מדווחים על כך שמאז ומעולם סבלו מחרדות. עם זאת, רוב המטופלים מגיעים לראשונה לטיפול על רקע ההפרעה בסביבות גיל עשרים, אם כי רק שליש מהם פונים לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. מדובר בהפרעה כרונית הצפויה להימשך למשך כל חיי הלוקים בה, אך בתקופות מסוימות או עקב טיפול מוצלח, הסובלים עשויים לחוש הקלה.
כיצד מאבחנים הפרעת חרדה מוכללת?
להלן הקריטריונים לאבחון הפרעת חרדה מוכללת:
- חרדה מוגזמת ודאגה מוגזמת, המופיעות במשך רוב הזמן במשך חצי שנה לפחות, בנוגע למספר פעילויות או אירועים כמו לדוגמה תפקוד בלימודים או בעבודה.
- קושי לשלוט בדאגות.
- הן הדאגה והן החרדה קשורות בשלושה תסמינים לכל הפחות מהרשימה הבאה (לפחות חלק מהסימפטומים מופיעים במשך רוב הזמן במשך חצי שנה לפני האבחון. בילדים מספיק תסמין אחד): הפרעות שינה, מתח בשרירים, רגזנות, קשיי ריכוז, נטייה להתעייף בקלות וחוסר מנוחה או תחושה של הימצאות "על הסף".
- הדאגה והחרדה לא מוגבלות למאפיינים הספציפיים של הפרעות ציר ובמדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות. כך לדוגמה החרדה לא מופיעה על רקע מבוכה הקשורה לחרדה חברתית ולא מופיעה בשל התקף חרדה.
- הדאגה, החרדה או הסימפטומים הגופניים גורמים לסבל משמעותי או לפגיעה בתפקוד התעסוקתי, החברתי או תחומים חשובים אחרים.
- ההפרעה היא לא תוצאה של שימוש בחומרים שונים כמו סמים או תרופות או של מצב רפואי אחר כמו לדוגמה פעילות יתר של בלוטת התריס. כמו כן, ההפרעה לא מופיעה רק בזמן אפיזודה של הפרעת מצב רוח אחרת, הפרעה התפתחותית נרחבת או הפרעה פסיכוטית.
כיצד מטפלים בהפרעת חרדה מוכללת?
לפי הידוע לנו כיום, הטיפול המוצלח ביותר בהפרעת חרדה מוכללת הוא טיפול המשלב גישות תמיכתיות, תרופתיות ופסיכותרפויטיות. לפי כל המחקרים שנערכו בתחום עד כה, נראה כי הטיפול הפסיכולוגי המתאים ביותר להפרעה זו הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מאחר ומדובר בהפרעה כרונית, ההחלטה בנוגע לטיפול התרופתי צריכה להתקבל לאחר שיקול דעת.
שלוש קבוצות התרופות שנמצאו יעילות לטפל בהפרעה זו הן SNRIs, SSRIs ו-בנזודיאזפינים. תרופות נוספות שעשויות להיות יעילות הן חוסמי בטא, טריציקליים ובוספירון. חלק מהמחקרים שנערכו בנושא זה, ממליצים על טיפול תרופתי בן שישה חודשים עד שנה ואילו אחרים טוענים כי הטיפול האופטימאלי צריך להיות ארוך יותר.
ישנם אף מחקרים לפיהם הטיפול התרופתי צריך להתבצע באופן כרוני, למשך כל החיים. כעשרים וחמישה אחוזים מהמטופלים תרופתית עשויים לסבול מחרדה כחודש אחד לאחר הפסקת הטיפול ואילו בין שישים לשמונים אחוזים חוזרים לסבול מההפרעה עד שנה לאחר הפסקת הטיפול.
אולי יעניין אותך גם:
התמוטטות עצבים: כל מה שצריך לדעת על קריסה נפשית זמנית והטיפול בה
>