מחלת גאוט נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים ושכיחותה בקרב האוכלוסייה הגברית נעה בין אחוז אחד לשניים וחצי אחוזים.
ההיווצרות של חומצת השתן היא תהליך טבעי המתרחש בגוף האדם באופן תקין. עם זאת, בקרב חולי גאוט ניתן לראות ייצור מוגבר ועודף של חומצת שתן או ירידה ביכולת של המנגנונים המפרקים את החומצה להתמודד עם הרמות התקינות של החומצה בדם.
בין אם מדובר על ייצור עודף של חומצת שתן ובין אם מדובר על יצירה מוגברת ולא פרופורציונאלית של חומצת שתן, התוצאה זהה – עליית רמת החומצה בדם והצטברות של החומצה במפרקים או בכליות.
מה הם הגורמים למחלה?
עד כה הסברנו את המנגנון העומד מאחורי המחלה. כעת נפרט אודות גורמי הסיכון לחלות בה:
- צריכת אלכוהול – אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לחלות במחלת גאוט הוא צריכת אלכוהול. לפי מספר מחקרים שבוצעו בתחום זה נראה כי צריכה של ליקרים שונים או בירה מעלה את הסיכון לחלות במחלת גאוט יותר מאשר צריכת יין אך ההסבר לתופעה זו אינו ברור.
- השמנה – גורם נוסף המשפיע על הסיכוי לחלות במחלת גאוט הוא השמנה. ככל שמדד ה- BMI גבוה יותר, כך הסיכוי לחלות במחלת גאוט גבוה יותר. כך למשל אדם בעל BMI גבוה מ- 35 נמצא בסיכון מוגבר פי 4.14 לחלות במחלת גאוט בהשוואה לאדם בעל BMI שנע בין 21-23.
- מגדר – באופן עקרוני גברים סובלים משכיחות גבוהה יותר של מחלת גאוט אך ההבדל ברמת השכיחות מצטמצם ככל שמדובר על גילאים מבוגרים יותר.
- גיל – ככל שהאדם מבוגר יותר, כך הסיכוי שיחלה במחלת גאוט גבוה יותר. לא ברור עדיין האם לגיל קיימת השפעה ישירה על המחלה או שמא המקור לשכיחות הגבוהה הוא בכך שבגיל מבוגר ישנו פרק זמן ארוך יותר להצטברות של חומצת השתן.
- תזונה – צריכה מוגברת של בשר מגדילה מאוד את הסיכוי לחלות במחלה. זוהי הסיבה לכך שבעבר המחלה כונתה "מחלת המלכים" או "מחלת הציידים".
- גורמים נוספים – גורמי סיכון נוספים לחלות במחלת גאוט הם תורשה (גנטיקה), יתר לחץ דם ושימוש בתרופות לדילול הדם.
מה הם התסמינים של מחלת גאוט?
התסמינים של מחלת גאוט לא מופיעים באופן רציף אלא מופיעים באופן התקפי. הדלקת במפרקים מתפתחת בעיקר בבסיס של הבוהן ברגל, אך במקרים מסוימים היא יכולה להופיע גם במפרקים אחרים, בדגש על המפרקים הממוקמים בגפיים התחתונות כמו למשל מפרק הברך או מפרק הקרסול.
הדלקת באה לידי ביטוי בנפיחות, אדמומיות, כאבים ורגישות למגע. במקרים החמורים הכאבים עד כדי כך קשים שהחולים מתקשים לדרוך על הרגליים. כמו כן, חומצת השתן מגדילה את הסיכוי לסבול מאבנים בכליות.
כיצד מאבחנים את המחלה?
את המחלה מאבחנים על ידי מדידה של רמת חומצת השתן במפרקים הפגועים או בדם. רמה גבוהה של חומצת שתן מוגדרת כערך של מעל שבעה מיליגרם לדציליטר.
כיצד מטפלים במחלת גאוט?
הטיפול נחלק לשלושה רבדים להלן:
- תזונה – עבור חולי גאוט יש להתאים תזונה מיוחדת להפחתת הרמה של חומצת השתן.
- טיפול מונע – טיפול תרופתי למניעת היווצרות החומצה באמצעות פרובנסיד, שמגבירה את הפרשת החומצה בשתן או אלופורינול, שמפחיתה את קצב היצירה שלה.
- טיפול בזמן התקף – בזמן התקף ניתן לעשות שימוש במשככי כאבים, בסטרואידים או בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים.
>