מחלות אוטואימוניות הן מחלות כרוניות, אשר מופיעות לאורך כל החיים בצורה של התלקחויות והפוגות, ולא ניתן להירפא מהן. עם זאת, בעזרת טיפול תרופתי הכולל סטרואידים ותרופות לדיכוי מערכת החיסון, ניתן לשלוט במחלות ולספק לחולים בהן איכות חיים סבירה.
תחת הקטגוריה של מחלות אוטואימוניות אפשר למצוא בסביבות שמונים מחלות, ביניהן: סוכרת, לופוס, טרשת נפוצה, קרוהן, קוליטיס כיבית ועוד.
גורמים של מחלות אוטואימוניות
מחלות אוטואימוניות מופיעות כתוצאה מפעילות בלתי תקינה של מערכת החיסון, אשר מתחילה לתקוף ללא כל בקרה רקמות בריאות. במקרים אלו, במקום שמערכת החיסון תזהה גורם זר ותתקוף אותו, היא מזהה את הרקמות הבריאות כ"זרות" באופן מוטעה, ותוקפת אותן.
הפגיעה האוטואימונית יכולה להיות מוגבלת לאיברים מסוימים (כמו הכליות או בלוטת התריס) או לגרום להשפעה כלל גופית אשר מערבת מספר רב של רקמות.
תסמינים
למחלות אוטואימוניות תסמינים מרובים, ולפעמים קשה מאוד להבחין בין המחלות השונות מכיוון שבכולן מופיעים תסמינים דומים. התסמינים העיקריים של המחלות האוטואימוניות הן:
- הפרעה בתפקוד הרקמה הפגועה – בראש ובראשונה, מחלות אוטואימוניות גורמות לכשל חלקי או מלא של תפקוד האיבר אותו הן תוקפות. לדוגמא, הפרעה אוטואימונית יכולה לגרום לפגיעה קשה בתפקוד בלוטת התריס, לאי ספיקת כליות, להפרעה בתפקוד המפרקים וכו'. בדרך כלל, הפגיעה באיבר המטרה היא הדרגתית, כאשר התגובה החיסונית גורמת להרס איטי של האיבר ובסופו של דבר לאי ספיקה שלו.
- התלקחויות לצד הפוגה – אחד המאפיינים החשובים ביותר של מחלות אוטואימוניות הוא תקופות של התלקחות המחלה, בהן מופיעים סימפטומים לעומת תקופות הפוגה, בהן החולים נהנים מכך שכלל לא מופיעים תסמינים. במקרים רבים, קיים "טריגר" להתלקחות המחלה (יכול להיות סטרס, חשיפה לגורם סביבתי, מחלה זיהומית וכו'), והכרתו יכולה לסייע לחולים להתמודד טוב יותר עם המחלה. טיפול במחלות האלה יכול לקצר את משך ועוצמת תקופת ההתלקחות, ולהאריך את תקופת ההפוגה, ולכן חיוני ביותר.
- כאבי פרקים ופריחה – מחלות אוטואימוניות יכולות לגרום לכל סימן קליני אפשרי, אך שני הסימנים המשמעותיים והחשובים ביותר המופיעים ברוב המחלות האוטואימוניות הם הופעה של פריחה וכאבי פרקים. על ידי אפיון הפריחה והבנת כאבי הפרקים, ניתן להגיע לרוב האבחנות של המחלות האלה, ומצד שני חולים אשר סובלים מכאבי פרקים ופריחה בלתי מובנת, יופנו לרוב להמשך בירור של מחלה אוטואימונית.
אבחון של מחלות אוטואימוניות
אבחנה של מחלות אוטואימוניות מתבצעת לרוב אצל הריאומטולוגים, אשר נחשבים למומחים הבלעדיים לתחום המחלות האלה. במהלך האבחנה, יעברו הרופאים על ההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית, על תלונות החולים ועל הסימנים בבדיקה הגופנית, ולאחר מכן יפנו לסוגים שונים של בדיקות מעבדה אשר יכולות לסייע בהתקדמות באבחנה. יש לציין שלמרות שברוב המחלות הטיפול דומה, חשוב מאוד להגיע לאבחנה המתאימה אשר תספק את הפרוגנוזה ואת הסיבוכים שיכולים להתפתח בהמשך הדרך.
טיפול
באופן כללי, הטיפול במחלות האוטואימוניות מתבסס על שימוש בסטרואידים ובמקרים מתקדמים יותר בתרופות לדיכוי מערכת החיסון. הסטרואידים והתרופות האחרות, גורמים לפגיעה בתפקוד מערכת החיסון, מפחיתים את עוצמתה ובכך מונעים את המשך הפעילות האוטואימונית.
ברגע שמשתקים את פעילות מערכת החיסון, התגובה האוטואימונית נפסקת, הנזק לאיברים הנפגעים נעצר והתסמינים יכולים להיפסק. הבעיה הגדולה ביותר בשימוש בתרופות אלה היא תופעות לוואי רבות וקשות, אשר במקרים רבים גורמות להפרעה משמעותית וקשה, וחולים רבים מתקשים להתמיד בשימוש בהם לטווח הארוך.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
מחלת TTP- ארגמנת של קרישה וחסר טסיות: עד כמה היא חמורה? וכיצד מטפלים?
>