טיפול בפרוגרסטרון למניעת לידה מוקדמת

לידה מוקדמת, אשר מוגדרת כלידה לפני שבוע 37 להריון, מהווה סיכון פוטנציאלי הן לאם והן לעובר.

העובר אשר נולד טרם זמנו, יהיה לרוב, מאושפז בפגייה למשך ימים או אף שבועות. האשפוז בפגייה מהווה מעמסה מנטלית ליולדת הטרייה ולמשפחתה.

כמו כן, העומס בפגיות עלול לסכן את הרך הנולד בהדבקות בזיהומים שונים. לידות אשר מתרחשות לפני השבוע 32, מהוות סיכון ממשי לחיי התינוק.

לידות מוקדמות קורות, בדרך כלל, בהריונות אשר ידועים כבעלי סיכון גבוה. למשל בהריון מרובה עוברים (תאומים, שלישיות או יותר), או כאשר ידועה בעיה של האם.

לידות אלו מתחילות בירידת מים מוקדמת. על פי נתוני הסטטיסטיקה, כ-7% מההריונות בישראל, יסתיימו בלידה מוקדמת. בארה"ב אחוז זה אף גבוה יותר, ולידה מוקדמת מהווה כ- 12% מסך כל הלידות.

הסיכונים הכרוכים בלידות מוקדמות

לידות מוקדמות אחראיות ל 60% ממקרי תמותת תינוקות ול-50% ממקרי התחלואה. התינוקות עלולים לסבול מדימומים שונים, ליקויים מוחיים, בעיות ראיה, הפרעות נשימה, מומי לב, הפרעות במערכת העיכול ועוד.

גם כשיוצאים מהפגייה, תינוקות אלה נמצאים בסיכון להתפתחות שיתוק מוחין, הפרעות התנהגותיות ובעיות אחרות. ההשקעה הכלכלית הנדרשת מהמערכת על מנת לטפל בפגים אלה היא עצומה, ונאמדת בארה"ב בחמישה מיליארד דולר רק לשנת החיים הראשונה.

התמודדות המשפחה עם התינוק הנמצא בפגייה ובטיפול בהפרעות אלה ואחרות לאחר מכן, הינה קשה לזוג צעיר, כמו גם למשפחה בעלת ילדים נוספים. התמודדות זו דורשת ריצות בין רופאים ממומחים שונים ותשלומים על מוסדות וארגונים משלימים אשר מטפלים בפן הרגשי של ילדים אלה. יתרה מכך, התמודדות הילד עצמו עם בעיותיו המורכבות, מציבות אותו בעמדת התחלה נמוכה יותר מזו של חבריו.

מניעת לידות מוקדמות

מחקרים וניסויים רבים נעשים על מנת לנסות לעכב את הלידות ולמנוע לידה מוקדמת. הטיפולים הקיימים כיום מתרכזים בשלב בו כבר התחילה הלידה ובניסיון לעכב אותה. הצלחת טיפולים אלה מסתכמת בעיכוב הלידה ל- 48 שעות בלבד ומקסימום שבוע, ומלווה בתופעות לוואי רבות.

השכיחות הגבוהה של הלידות המוקדמות ממשיכה למרות ועל אף טיפולים אלה. הפרוגרסטרון, אשר נמצא כהורמון האחראי לכיווץ הרחם, יכול לשמש למטרת פיתוח טיפול מניעתי עוד לפני שלב זה. התפתחות לידה והופעת צירים קשורה בקשר ישיר להפרשת פרוגרסטרון.

במחקר גדול ורחב היקף, אשר הקיף מרכזי רפואה רבים (ביניהם מרכזים הנמצאים בישראל) ועשרות אלפי נשים, נמצא כי הפרוגרסטרון היה אחראי למניעת חצי מהלידות המוקדמות, לעומת שימוש בפלצבו. כמו כן נרשמה ירידה דרסטית בתחלואת האימהות אשר קיבלו פרוגרסטרון, ולא נרשמו תופעות לוואי משמעותיות בטיפול זה. עם זאת, החיסרון אשר נמצא בטיפול זה הוא בחוסר מניעה משמעותית בהריון נושא תאומים.

גורמי הסיכון ללידה מוקדמת

על מנת לנסות למנוע לידות מוקדמות, יש לאתרן במועד ולקבוע קבוצת סיכון פוטנציאלית לנושא זה. הנשים אשר נמצאות בסיכון הן נשים שחוו בעבר לידה מוקדמת, ונשים אשר נראה באולטרה סאונד המקדים קיצור משמעותי של צוואר הרחם. במהלך המחקר אשר בדק את יעילות הפרוגרסטרון ונעשה על נשים אשר נראה אצלן שינוי באולטרה סאונד, נראה כי הממצאים היו ברורים ביותר .

גורמי סיכון נוספים ללידה מוקדמת אשר יכולים להיות מזוהים בטרם הלידה הם מלפורמציות (עיוותים) רחמיים, זיהומים ידועים שונים וריבוי מי שפיר. נתונים אלה יכולים רובם ככולם להימדד באמצעות אולטרה סאונד מיילדותי עוד בשלבי ההריון השונים.

מרפאות המתמחות בהריון בסיכון גבוה מיידעות את הנשים על הרגשות והתחושות אשר מלוות לידה או הקדמה ללידה ומייעצות להן להגיע בדחיפות כאשר הן מרגשות את אחד מהסימנים.

>