COPD הוא מצב נשימתי שכיח המערב את דרכי האוויר ומתאפיין במגבלה של זרימת אוויר. המחלה מהווה את הגורם ה- 3 בעולם המערבי לתמותה ומהווה סיבה שכיחה לאשפוזים.
COPD כולל בתוכו מספר תת אבחנות שונות:
- COPD – הגבלה מתקדמת בזרימת האוויר המתאפיינת בדלקת כרונית בדרכי האוויר והריאה בתגובה לחלקיקים מזיקים או גזים.
- ברונכיטיס כרוני – שיעול כרוני מלא בכיח למשך למעלה מ- 3 חודשים בשנתיים רצופות.
- נפחת – הגדלה קבועה ולא תקינה של דרכי האוויר הסופיות המלווה בהרס דפנות הנאדיות.
- אסטמה – דלקת כרונית בדרכי האוויר המערבת תאים שונים של מערכת החיסון ומלווה בתגובתיות יתר של דרכי האוויר, צפצופים וקוצר נשימה.
גורמי סיכון
- עישון – גורם הסיכון הכי חשוב והכי משמעותי. קיימת גם נטייה תורשתית להינזקות מעישון. עישון מריחואנה עם טבק – מעלה את הסיכון בצורה סינרגטית.
- תגובתיות יתר של דרכי האוויר.
- חשיפה סביבתית – חלקיקים מזיקים, אבק, גזים ואדים שונים.
- רגישות יתר של מערכת החיסון לחומרים מגרים (אטופיה).
- מחסור בנוגדי חמצון (ויטמיני C ו-E).
- שחפת ריאתית.
- מחלת ריאה בפגים.
תסמינים
התסמין הראשון הוא קושי בנשימה בזמן מאמץ. תסמינים שכיחים נוספים הינם קוצר נשימה, שיעול כרוני עם כיח, תחושת מחנק בחזה וצפצופים בנשימה. ניתן לראות שינויים במשקל: עליית משקל עקב חוסר סבילות לביצוע מאמצים גופניים או אובדן משקל עקב מצב דלקתי מתמשך ואובדן תאבון.
אבחון
לאחר תשאול החולה על גורמי הסיכון והתסמינים, ניתן להתרשם בבדיקה גופנית:
- נפח חזה גדול, מגבלה בהתפשטות בית החזה בשאיפה.
- בהאזנה לריאות ניתן להבחין בירידת כניסת אויר לריאות, צפצופים ונשיפת אוויר ממושכת.
- שימוש בשרירי עזר לנשימה, נשיפה בשפתיים סגורות מעט.
בדיקת תפקודי ריאות באמצעות ספירומטריה היא האמצעי לאבחנת COPD ולדרוג חומרת המחלה. תבוצע בדיקת ספירומטריה לפני ולאחר מתן מרחיב סמפונות וזאת על מנת לשלול אסתמה ולהעריך את תגובתיות דרכי האוויר.
- FEV1 – ערך כמותי המציין את נפח האוויר שננשף במהלך השנייה הראשונה לנשיפה. זהו הערך החשוב ביותר בנמדד בספירומטריה לצורך דרוג חומרת ה- COPD.
- FVC – ערך כמותי המציין את נפח האוויר אותו החולה יכול לנשוף החוצה לאחר שאיפת אוויר מרבית.
- חישוב ערך FVC/1FEV – ערך מתחת ל- 0.7 הוא אבחנתי למגבלה בזרימת האוויר.
סיבוכים ושיטות טיפול
הסיבוכים השכיחים ביותר הם התקפי החמרה הכוללים עליה בשיעול, כיח ובקושי הנשימה. רובם נגרמים על רקע של זיהום נשימתי ארעי. סיבוכים נוספים הם יתר לחץ דם ריאתי, החמרה במחלות לב ודכאון.
טיפול מניעתי
- הפסקת עישון – ללא כל ספק – הטיפול הכי יעיל בהארכת תוחלת החיים של החולים.
- חיסונים – יש לתת דגש לחיסון חולים כנגד שפעת עונתית וחיידק הפנומוקוק.
טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי במחלה נועד למנוע ולהקטין את חומרת התסמינים, להקטין את תדירות ההחרפות, שיפור איכות החיים ושיפור היכולת לבצע מאמץ גופני.
- אבן הבסיס בטיפול הוא שימוש במרחיבי סמפונות, בעיקר בטא אגוניסטים ואנטיכולינרגיים ושימוש בסטרואידים לצורך הפחתת הדלקת.
- בחולים אשר לא מגיבים למרחיבי הסמפונות הבסיסיים – ניתן לתת theophylline אשר לה תופעות לוואי רבות.
- מלבד מרחיבי סמפונות וסטרואידים בשאיפה, ניתן להשתמש במתן סטרואידים מערכתי בכדורים. בעבר הייתה נטייה לתת לחולים קשים חומרים מכייחים ואף טיפול אנטיביוטי כרוני מניעתי (בעיקר ממשפחת המקרולידים) – כיום גישה זו נזנחה יחסית.
- חמצן – בחולים אשר נמצאים עם סטורציית חמצן נמוכה (מתחת ל88%) – יינתן חמצן למשך מספר שעות ביום ולעיתים אף לאורך רב היום. הדבר הוכח כמאריך חיים.
טיפול ניתוחי
- טיפול ניתוחי – בחולים המתאימים בלבד, תשקל אפשרות לביצוע ניתוח שמטרתו הפחתת נפח הריאה (כריתת חלק מהריאה). הניתוח הוכח כיעיל.
- השתלת ריאה – כמוצא אחרון.
מידע נוסף
>