הרטבת לילה מתרחשת בעיקר בגילאים צעירים מאוד החל מגיל הינקות, כאשר אחוז התופעה יורד בצורה דרסטית עם ההתבגרות. עד גיל 5, הרטבת לילה נחשבת נורמלית, אך החל מגיל זה ואילך מדובר בעניין הדורש טיפול.
בתסמונת הרטבת הלילה קיים קושי לשלוט על סוגרי שלפוחית השתן, מה שמוביל להטלת שתן בלתי רצונית בזמן השינה. למרות שעד גיל 5 התופעה נפוצה באופן יחסי, הורים רבים דואגים שמא ילדיהם לא ילמדו לשלוט בתופעה, ולפיכך הרטבת לילה היא בעיה נפוצה ברפואת הילדים.
הרטבת הלילה מופיעה אצל חלק מהילדים גם אחרי גיל 5 ויכולה להימשך עד החיים הבוגרים. במקרה כזה מדובר בבעיה שמכבידה על הילד והן על משפחתו ועלולה לגרום לבעיות חברתיות ופסיכולוגיות. כמובן שככל שהרטבת הלילה מתרחשת בגיל מבוגר יותר, ההשפעה על אותו אדם תהיה קשה יותר, כשחלק ניכר מכך הוא קושי ביצירת חיי זוגיות.
אם התופעה מתרחשת אחרי גיל 5, מומלץ לפנות לקבלת אבחון וייעוץ רפואי מקצועי, לאבחן את הגורם לתופעה ולטפל בהקדם.
הרטבה ראשונית
הרטבה מאז הינקות. הרטבה ראשונית מוגדרת כעיכוב בהבשלת מערכת העצבים. בגיל 5, כ- 20% מהילדים מרטיבים את המיטה פעם בחודש בממוצע, כאשר 1% מהבנות ו- 5% מהבנים מרטיבים מדי לילה. בגיל 6, רק כ- 10% מהילדים מרטיבים, כאשר הרוב הגדול הוא בנים. אחוז הילדים המרטיבים מצטמצם ב- 50% מדי שנה אחרי גיל 5.
היסטוריה משפחתית משחקת תפקיד גדול בחיזוי הרטבה ראשונית. אם אחד ההורים סבל מבעיית הרטבה, סיכוי של 45% שהצאצא יפתח הרטבה ראשונית, גם כן. הבעיה הבסיסית של ילדים עם ההרטבה, היא חוסר היכולת לזהות מסרים של מערכת העצבים, הנשלחים משלפוחית מלאה למרכז השינה במוח בזמן השינה.
בנוסף, הקיבולת בשלפוחית של ילדים הסובלים מהרטבה קטנה יותר מזו של ילדים אחרים. הורים לפעמים מאמינים כי הרטבה ראשונית אצל ילדם מתרחשת על בסיס רגשי, אולם לא קיימת הוכחה רפואית או מדעית לתמיכה בהשערה הזו.
חשוב גם לזכור כי ילדים שונים מתפתחים בצורה שונה וכי הרטבה ראשונית יכולה להיות שלב התפתחותי נורמלי. לימוד ילד להשתמש בשירותים דורש סבלנות מיוחדת. בעוד שרוב הילדים נגמלים מחיתולים באופן מלא עד גיל 3-4 שנים, רבים לא יישארו יבשים במשך הלילה, למרות שהם יכולים להתאפק במהלך היום. חיזוקים חיוביים ועידוד לעתים קרובות יעזרו, אבל בחלק מהילדים יש לנקוט במספר צעדים כדי לטפל בבעיות.
טיפול בהרטבת לילה ראשונית
מספר המלצות להתמודדות עם הרטבה: עודדו את הילד להתפנות לפני השינה והגבילו שתייה בסמוך לשינה. כדי להימנע מאי הנעימות שבמזרן ספוג – כסו אותו בפלסטיק.
תרגילים מיוחדים לאימון ומתיחת השלפוחית יסייעו להגדיל את נפח וקיבולת השלפוחית. טיפולים תרופתיים יכולים לעזור באופן זמני – הם לא נועדו לטפל בבעיה כולה, אלא באופן נקודתי אם הילד לא ישן בבית ורוצים להימנע מהמבוכה בין זרים. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא.
הרטבה משנית
הרטבה שהתפתחה לאחר חצי שנה יבשה. רק לכ- 2-3% מכלל הילדים הסובלים מהרטבה יש בסיס רפואי למצב. הגורמים להרטבה משנית כוללים זיהומים בדרכי השתן, הפרעות מטבוליות (כגון סכרת), לחץ חיצוני על שלפוחית השתן והפרעות בעמוד השדרה.
האבחון מתבסס על הסטוריה רפואית מלאה ובדיקה גופנית יסודית (נכון גם עבור הרטבה ראשונית), בדיקת שתן ותרבית שתן. הטיפול בהרטבה משנית יהיה בהתאם לדיאגנוזה והגורם להפרעה ובתיאום מלא עם הרופא המטפל. בכל מקרה, חשוב להבחין בין שני סוגי ההרטבה לפני תחילת טיפול, תמיד להתייעץ עם הרופא ולהקפיד על טיפול תומך הן פיזיולוגי והן פסיכולוגי.
>
