מחלות לב שונות נפוצות מאוד באוכלוסייה, ואחראיות לתחלואה רבה, בייחוד בעולם המערבי. חלק מרכזי במחלה קשור למגבלות התפקודיות המוטלות על החולה. מה מותר ומה אסור לאכול? האם מותר לעסוק בפעילות גופנית? האם ניתן לטוס לחוץ לארץ בבטחה?
חשש נוסף המלווה את החולים במחלות לב נוגע לפעילות מינית. האם ניתן לקיים יחסי מין ללא חשש? חולים רבים, כמו גם רופאים רבים, חסרי תשובות ברורות וחד משמעיות הנוגעות לשאלות אלו בקרב חולי לב. חשש זה מביא להפרעות בתפקוד המיני הן אצל נשים והן אצל גברים החולים במחלות לב שונות.
פעילות מינית מהווה נדבך חשוב באיכות החיים של חולים רבים. הימנעות מפעילות מינית שלא לצורך יכולה לפוגע בחולה, לגרום לדיכאון, חרדה וירידה בתפקוד הכללי. כדאי לדעת מתי יש אינדיקציה רפואית המורה לחולי לב להימנע מקיום יחסי מין.
השפעת יחסי מין על פעילות הלב
פעילות מינית מלווה בשינויים פיזיולוגיים חשובים, הקשורים ישירות גם למערכת הקרדיווסקולרית (הלב וכלי הדם). לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי עולים, כמו גם קצב הלב, וחוזרים לנורמה במהירות רבה. ניתן להשוות פעילות מינית מבחינה פיזיולוגית למאמץ גופני קל עד בינוני. כמו כל מאמץ גופני, פעילות מינית דורשת פעילות מוגברת של הלב, שעלולה להזיק ללב חולה.
תעוקת חזה שלאחר יחסי מין (אנגינה פקטוריס) היא תופעה מוכרת בספרות הרפואית, אך היא נדירה יחסית. כמו כל תעוקת חזה, היא מציינת בעיה זמנית באספקת הדם אל שריר הלב, והיא סמן למחלת כלי דם כליליים, המספקים דם ללב.
במחקרים מרובי משתתפים נמצא שקיום יחסי מין מגביר את הסיכון היחסי להתקף לב (Myocardial infarction – MI) בשיעור של עד פי 2.7, כתלות במשתנים נוספים.
עם זאת, מכיוון שקיום יחסי מין מהווה בדרך כלל חלק קטן ביותר מסך הפעילויות של האדם, תוספת הסיכון להתקפי לב הנובעת מקיום יחסי מין נמוך ביותר. מעריכים, שפעילות מינית של שעה בשבוע לערך מגבירה את הסיכון להתקפי לב ב-2 עד 3 מקרים לכל 10,000 שנות חיים. גם הסיכון להפרעות קצב לבביות כתוצאה מפעילות מינית נמוך ביותר.
הנחיות עדכניות הנוגעות לחולי לב
לאור נתונים אלו, ובעקבות אי הבהירות בנושא, פרסמה לאחרונה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה הנחיות רפואיות הנוגעות לקיום יחסי מין בקרב חולי לב. הנחיות אלו יפורסמו בקרוב בכתב העת הרפואי החשוב "Circulation" , על ידי לוין ושותפיו. ההמלצות מחולקות להנחיות כלליות והנחיות ספציפיות הנוגעות למחלות לב נפוצות. מהן עיקרי ההמלצות?
- לחולים הסובלים ממחלות לב המעוניינים להתחיל בפעילות מינית, מומלץ לעבור הערכה רפואית הכוללת בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית.
- חולים עם מחלה קרדיווסקולרית בעלת סיכון נמוך לסיבוכים, יכולים לעסוק בפעילות מינית.
- חולים עם מחלה קרדיווסקולרית בעלת סיכון, צריכים לעבור הערכה רפואית באמצעות בדיקות מאמץ, כדי לבחון את יכולתם להתמודד עם מצבים שונים. ההנחיות מפרטות את תוצאות בדיקות המאמץ המאפשרות פעילות מינית ללא חשש (מבחן מאמץ ברמה של METS גבוה מ – 3 עד 5, וללא סימני איסכמיה, הפרעות קצב, תעוקת חזה, תת לחץ דם, או שינויים מסוימים באק"ג).
- לחולים עם מחלת לב בלתי יציבה, סימפטומאטית ביותר, ללא פיצוי מספק של הגוף, מומלץ לדחות או להינע מפעילות מינית עד להתייצבות מחלת הלב והערכה שלה כנדרש. המלצה זו נכונה גם לחולים החווים סימפטומים אופייניים למחלת לב איסכמית אחר פעילות מינית.
מחלת איסכמית – הנחיות
בנוגע למחלת לב איסכמית, הוצגו ההנחיות הבאות:
- חולים לאחר התקף לב יכולים לעסוק בפעילות מינית כשבוע לאחר ההתקף, בתנאי שאינם חשים בסימפטומים כלשהם בזמן פעילות גופנית קלה עד בינונית.
- חולים לאחר צינתור לפתיחת עורק כלילי שחלף ללא סיבוכים, יכולים לעסוק בפעילות מינית מספר ימים לאחר הצינתור. פעילות גופנית אפשרית כ- 8 שבועות לאחר ניתוח מעקפים (CABG) שחלף ללא סיבוכים. לחולים שנותרו עם חסימה כלילית כלשהי לאחר צינתור, מומלצת הערכה בבדיקת מאמץ לפני עיסוק בפעילות מינית.
קבוצה נפוצה אחרת של מחלות לב היא מחלות הפוגעות במסתמי הלב. בנוגע לקבוצת מחלות אלו ההנחיות מאפשרות פעילות מינית לחולים א-סימפטומטיים עם מחלה קלה במסתמים, או חולים שעברו ניתוח לתיקון המסתמים.
הפרעות קצב- הנחיות
בנוגע להפרעות הנוגעות לקצב הלב, הוצגו ההנחיות הבאות:
- פעילות מינית אפשרית לחולים הסובלים מפרפור עליות (הפרעת קצב שכיחה מאוד, בייחוד בגיל המבוגר). בפרפור עליות המלווה בקצב לא תקין של חדרי הלב לא מומלצת פעילות מינית עד להתייצבות קצב הלב.
- פעילות מינית מותרת ללא חשש לחולים עם קוצב לב.
הקשר בין תרופות ללב ומיניות
דאגה נוספת המועלית לעיתים קרובות אצל חולי לב נוגעת לטיפול התרופתי. קיימות תרופות רבות לטיפול במחלות לב שונות, האם טיפול זה קשור לפעילות מינית? הנחיות האגודה ממליצות שלא להפסיק טיפול רפואי במחלות לב בגלל חשש לפגיעה בתפקוד המיני.
ידוע שתרופות מסוימות, ובייחוד תרופות מקבוצת חוסמי הביטא, יכולות לפגוע בתפקוד המיני. עם זאת, כותבי המאמר מציינים שפגיעה זו ככל הנראה שכיחה הרבה פחות מכפי שחשבו בעבר. במקרים שמופיעה הפרעה בתפקוד המיני כתוצאה מטיפול בתרופות שונות, ניתן להחליף טיפול תרופתי במידת הצורך (למשל: החלפת השימוש בתרופות מקבוצת התיאזידים לתרופות משתנות אחרות).
החוקרים גם דנים בשימוש בוויאגרה אצל חולי לב. תרופה זו משפיעה באופן ישיר על כלי הדם, ויכולה לפגוע במערכת הקרדיווסקולרית בשילוב עם תרופות אחרות לטיפול בלב. החוקרים מסכמים שניתן להשתמש בוויאגרה כאשר החולה סובל ממחלת קרדיווסקולרית יציבה, למעט היצרות של המסתם האאורטלי או הגדלת שריר הלב (HCM). בכל אופן אין לשלב טיפול בוויאגרה עם טיפול בתרופות מקבוצת הניטריטים.
ניתן לקוות שההנחיות המפורטות של החוקרים יעזרו בקבלת החלטות שקולה וטובה יותר אצל חולים החולים במחלות לב שונות, והרופאים המטפלים בה – בכל אופן כדאי וחשוב לזכור שיש להיוועץ עם הרופא המטפל בנוגע לכל דאגה הקשורה במחלת הלב
>
