מחלת השחפת

מחלת השחפת היא מחלה זיהומית אשר פוגעת בריאות, ונפוצה בעיקר במדוכאי חיסון ובמדינות אפריקה. החיידק אשר גורם למחלת השחפת נקרא M. tuberculosis, ומועבר מאדם לאדם דרך טיפות קטנות המועברות באוויר כאשר משתעלים או מתעטשים.

שחפת גורמת להופעת תסמינים שונים של מערכת הנשימה, הכוללים בעיקר שיעול וקשיי נשימה, והטיפול בה מתבצע על ידי שילוב של מספר תרופות אנטיביוטיות אשר ניתן למשך תקופה ארוכה של בדרך כלל 6-9 חודשים.

שחפת שקטה

לא כל אדם אשר נדבק בחיידק השחפת מפתח מחלה פעילה, ובחלק גדול מהמקרים קיימת מחלה שקטה למשך שנים רבות ללא תסמינים. ביטוי המחלה מושפע בעיקר מתפקוד מערכת החיסון, ובמקרים של דיכוי חיסוני או כשלים אחרים של מערכת החיסון המחלה יכולה להתפתח למחלה פעילה וסימפטומטית.

במקרים אלו, החיידק אשר גורם לשחפת אמנם נמצא בגוף, אך הוא במצב שאינו פעיל ואינו מסכן את חיי החולים. כמו כן, שחפת שקטה אינה מדבקת, ולא מסכנת את חיי הסובבים. במקרים מסויימים, בהם מערכת החיסון כושלת (כמו לדוגמא בחולי איידס), המחלה יכולה להתעורר ולהפוך לשחפת פעילה. מסיבה זו, בשנים האחרונות ניתן לראות עליה הדרגתית בשכיחות מקרי השחפת באוכלוסיה, אשר מופיעה בין היתר בזכות העליה במספר חולי האיידס.

שחפת פעילה

שחפת פעילה היא מחלה קשה ביותר, אשר גורמת לתסמינים רבים ומדבקת. השחפת הפעילה יכולה להופיע תוך מספר שבועות מרגע ההדבקה, או להתעורר לאחר שנים של מחלה שקטה. התסמינים העיקריים של שחפת פעילה הם שיעול קשה ביותר, ירידה במשקל, עייפות, חום והזעות ליליות. כמו כן, החולים יכולים להתלונן על צמרמורות ואיבוד התיאבון, שיעול דמי וכאבים בבית החזה המופיעים על רקע השיעול הקשה.

יש לציין ששחפת יכולה לתקוף גם איברים אחרים מחוץ למערכת הנשימה, ולגרום למעורבות של הכליה בה יופיע דם בשתן, או למעורבות של חוט השדרה והמוח בהם יופיעו סימנים נוירולוגיים וכאבי גב.

הדבקה בשחפת

העברת השחפת מאדם לאדם מתבצעת על ידי שחרור טיפות מיקרוסקופיות המועברות דרך האוויר למערכת הנשימה. הטיפות יכולות לצאת מגופו של החולה בזמן שיעול, עיטוש, דיבור או יריקה, והן מועברות בקלות אל מערכת הנשימה של הסובבים אותו. מסיבה זו, שחפת מדבקת במהירות באזורים צפופים, כמו לדוגמא מטוסים, מחנות פליטים ואזורי המתנה עמוסי קהל.

חשוב לזכור שרק אנשים אשר חולים במחלה פעילה יכולים להדביק, ואנשים אשר אינם סובלים משחפת פעילה לא מדבקים. כמו כן, יכולת ההדבקה במחלה תלויה גם בכמות החיידק, אלימותו ותפקוד מערכת החיסון של הנדבקים.

אבחון שחפת על ידי מבחן מנטו

אחד ממבחני האבחנה החשובים והמפורסמים ביותר לשחפת הוא מבחן מנטו, בו  משתמשים כבדיקת סקר לשחפת. בבדיקה זו, מזריקים לשכבה התת עורית כמות קטנה של חומר הנקרא PPD, ובמידה וקיימת הדבקה במחלת השחפת תופיע תגובה חיסונית במקום תוך 48-72 שעות. אצל חולים, אזור ההדבקה יהפוך לקשה ומורם, ומצב זה יכול להעיד על נוכחות שחפת וידרוש בדיקות נוספות.

חשוב לדעת שקיימים מספר מצבים בהם בדיקת מנטו תהיה חיובית אך התוצאות יהיו שגויות, והנבדק אינו באמת חולה. המצב השכיח ביותר הוא אנשים שחוסנו בעבר – חלק גדול מעולי ברית המועצות חוסנו בעבר כנגד השחפת, ואצלם תוצאות בדיקת מנטו יהיו חיוביות. כמו כן, אצל אנשים אשר סובלים מכשל חיסוני או מטופלים בתרופות המדכאות את מערכת החיסון כמו סטרואידים קיים סיכוי שלא תופיע כלל תגובה חיסונית ולא יהיה ניתן להשתמש בבדיקה.

דרכי אבחנה נוספות

במידה ותוצאות בדיקת המנטו חיוביות, נהוג לבצע בדיקות נוספות הכוללות:

• צילום חזה – באמצעותו ניתן לזהות את התגובה האופיינית של מחלת השחפת, הכוללת נגעים טיפוסיים.
• בדיקות ליחה – לפעמים יבוצעו תרביות ליחה על מנת לנסות ולאתר את החיידק בבדיקות מעבדה ייעודיות.

>