אבץ הוא מתכת דו ערכית הנחשבת לאחד מהמינרלים החשובים ביותר שאנו צורכים מהמזון. עד כה זוהו למעלה מאלף ושש מאות חלבונים שונים שהאבץ מהווה חלק מסוים במבנה שלהם, לרבות אנזימים הלוקחים חלק בתהליך השפעול של חומצות גרעין, אנזימים הקשורים לתהליכי סינתזה של חלבונים ואנזימים חשובים ביותר הלוקחים חלק בתהליכי חילוף החומרים בגוף.
בנוסף, האבץ חשוב מאוד לוויסות משק הנחושת ומהווה חלק מהמבנה של משפחת אנזימים חשובה הנקראת matrix metalloproteinases או בקיצור NMPS, שחשיבותם הולכת ומתבררת בשנים האחרונות בהקשר של מחלות ממאירות. האבץ הוא קטיון תוך תאי שניתן למצוא בכל נוזלי ורקמות הגוף כשלמעשה מדובר ביסוד הקורט השני השכיח ביותר בגוף האדם, לאחר הברזל.
כמות האבץ המומלצת לצריכה יומית משתנה במצבי חיים שונים ובין הגילאים
כך, למשל, לתינוקות עד גיל שנה מומלץ לצרוך חמישה מיליגרם אבץ ליום, לילדים עד גיל עשר מומלץ לצרוך כעשרה מיליגרם אבץ ליום ואילו לגברים מומלץ לצרוך כ-15 מיליגרם ליום. לנשים הרות מומלץ לצרוך כתשעה מיליגרם אבץ ליום ולנשים מניקות מומלץ לצרוך בין שישה עשר לתשעה עשר מיליגרם אבץ ליום.
מהי כמות האבץ במזונות השונים?
- כוס קמח כוסמת – 3.74 מ"ג.
- כוס קמח חיטה מלאה – 3.52 מ"ג.
- כוס בורגול יבש – 2.7 מ"ג.
- כוס עדשים – 2.51 מ"ג.
- 100 גרם בשר עוף – 2.05 מ"ג.
- כוס גרגרי חומוס מבושלים – 2.51 מ"ג.
- כוס אורז מבושל – 2.2 מ"ג.
- 30 גרם גרעיני דלעת – 2.11 מ"ג.
- 100 גרם שעועית לבנה אפויה – 1.66 מ"ג.
- 150 גרם יוגורט דל שומן – 1.45 מ"ג.
המקור העיקרי לאבץ בתזונה הוא בשר אדום (8.25 מ"ג אבץ במאה גרם של בשר אדום) ובנוסף ניתן למצוא שיעור גבוה יחסית של אבץ בביצים ובמאכלי ים.
לעומת זאת, מזונות שמקורם מן הצומח עניים יחסית באבץ. בנוסף, תכולת הסיבים הגבוהה בדרך כלל במזונות שמקורם מן הצומח פוגעת באיכות הספיגה של האבץ מהמזון כיוון שהאבץ נוטה להיקשר לסיבים התזונתיים. כאשר הוא נקשר לסיבים התזונתיים, הוא ממשיך את דרכו במורד מערכת העיכול במקום להיספג במעי הדק.
מזונות יעילים לספיגת אבץ
מזונות המגבירים את יכולת הספיגה של האבץ מהמזון הם למשל פירות ים, ביצים, כבד ובשר אדום ומזונות המפחיתים את יכולת הספיגה של האבץ מהמזון הם לדוגמה דגנים מלאים, ירקות טריים על קליפתם ועוד. כמו כן מזונות העשירים בברזל או בסידן פוגעים ביכולת הספיגה של האבץ מהמזון.
מה הם התסמינים של חסר באבץ?
מאחר ומדובר על מינרל הממלא תפקיד חשוב במגוון רחב של תהליכים ביולוגיים, הרי שאין זה פלא שחוסר באבץ יכול לבוא לידי ביטוי במגוון רחב ביותר של תסמינים. התסמינים הקליניים מתחילים לבוא לידי ביטוי כאשר רמת האבץ בדם נמוכה מ-65 מק"ג לדציליטר ונהיים חמורים במיוחד לאחר שרמת האבץ בדם יורדת מתחת ל- 30 מק"ג לדציליטר.
בין היתר מדובר על התסמינים הבאים:
- פגיעה בהתפתחות העובר בעקבות חסר באבץ בנשים בהיריון.
- פיגור בהתפתחות הפיזית ופיגור בהתפתחות המינית.
- נשירת שיער.
- עיוורון לילה.
- שלשולים וחוסר תיאבון.
- פגיעה בחוש הטעם.
- פצעים בעור, בעיקר באזורים הפריפריים בגוף.
- פגיעה במערכת החיסון ורגישות מוגברת למחלות זיהומיות.
- ירידה בתפוקת הזרע.
אילו מצבים עלולים להוביל לחסר באבץ?
חשוב מאוד לציין כי נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא הצליחו לפתח החוקרים בתחום סמן או מדד אמין להערכה של סטטוס האבץ בגוף. אמנם רמות נמוכות של אבץ בפלזמה מקושרות למגוון של מצבים פתולוגיים, אך מדידה של רמת האבץ בפלזמה היא ברירת מחדל בלבד.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרמות נמוכות של אבץ בפלזמה יכולות לשקף גם טראומה או מצבי עקב מסוימים אך אין בכוחן לשקף את סטטוס האבץ בתאים וברקמות הגוף. מעבר לכך, הרי שהכמות הכוללת של האבץ במחזור הדם מהווה סך הכול כחצי אחוז מסך כל האבץ שנמצא בגוף.
מחלות המתרחשות כתוצאה ממחסור באבץ
תוצאות של רמות אבץ נמוכות בפלזמה יכולות להתקבל למשל במקרים בהם קיימת הפרעה תורשתית המתבטאת בפגיעה ביכולת ספיגת האבץ, במחלות כגון שחפת, קרצינומה גרורתית בכבד צליאק או קרוהן, אוטם שריר הלב, זיהומים חמורים במיוחד, אנמיה, או מחלות כליה.
קיימים גם טיפולים תרופתיים שונים שיכולים להשרות חסר באבץ כמו למשל קורטיקוסטרואידים, אסטרוגנים, ציספלטין, אינטרפרון, ועוד.
>
