פסיכותרפיה מורכבת מסדרת טכניקות לטיפול בבעיות בריאות נפשיות, רגשיות ומספר הפרעות פסיכיאטריות. טיפול פסיכותרפויטי מסייע למטופל להבין את הגירויים הגורמים לו לתחושות חיוביות או חרדתיות, כמו גם לקבל את נקודות החוזק והחולשה שלו. כאשר אנשים מסוגלים לזהות רגשות ודרכי חשיבה, הם מצליחים להתמודד טוב יותר עם מצבים קשים.
על פי המילון הרפואי 'מדילקסיקון', טיפול פסיכותרפויטי הוא "טיפול בהפרעות רגשיות, התנהגותיות, אישיות ופסיכיאטריות, המבוססות בעיקר על תקשורת מילולית או שאינה מילולית, ושיטות טיפול התערבותיות, בניגוד לטיפולים כימיים ושימוש באמצעים פיסייים". במילים פשוטות, מטרת הפסיכותרפיה היא להקל על מצוקה פסיכולוגית באמצעות שיחה, ולא באמצעות תרופות.
הטיפול יכול לעבוד רק אם מתקיימים יחסי אמון בין המטופל לפסיכותרפיסט, והוא עשוי להימשך מספר חודשים ואפילו שנים. ניתן לבצע את הטיפול על בסיס של אחד על אחד, או במסגרת טיפול זוגי ואף קבוצתי. באופן כללי, המפגשים מתרחשים אחת לשבוע ונמשכים שעה. פסיכותרפיסט יכול להיות פסיכיאטר או פסיכולוג, מרפא בעיסוק, עובד סוציאלי קליני מורשה, יועץ, אחות פסיכיאטרית, או פסיכואנליטיקאי.
סוגי פסיכותרפיה
מספר שיטות פסיכותרפיה משמשות אף לצורות אחרות של תקשורת, וכוללות כתיבה, יצירות אמנות, דרמה, סיפור נרטיבי או מוסיקה. הפסיכותרפיה התכליתית התיאורטית החלה במאה ה-19 עם פסיכואנליזה, והתפתחה באופן משמעותי מאז.
טיפול קוגנטיבי התנהגותי
סוג טיפול זה מתמקד בסיוע למטופל להבין כיד שינוי התנהגותו יכול בסופו של דבר להוביל לשינויים באופן בו הוא מרגיש, חושב ופועל. דגש הטיפול מתמקד בהגדלת מעורבות המטופל בפעילויות חיוביות או חיזוקים חברתיים. גישה זו מודדת בזהירות מה עושה המטופל, ובהתאם פועל המטפל להגדלת החוויות החיוביות של המטופל. במילים אחרות, מטרת טיפול זה היא להחליף את התגובות ההתנהגותיות הבלתי רצויות של המטופל, עם התנהגויות חיוביות.
הדרך בה אדם מרגיש, נקבעת על ידי אופן חשיבתו. זוהי התאוריה מאחורי טיפול קוגנטיבי. לדוגמה, אם אדם סובל מדיכאון, הגורם עשוי להיות תוצאת מחשבות או אמונות שגויות. כאשר מטופלות אמונות אלו, נקודת המבט של המטופל משתנות לטובה. כלומר, עיקר הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי הוא בחשיבה, התנהגות ותקשורת בזמן הווה, ללא חקירת העבר.
מטפל קוגנטיבי התנהגותי עובד עם המטופל לעימות אתגור המחשבות השגויות באמצעות הצבעה על דרכים אחרות לנקודות מבט על החיים. שיטה זו מסייעת לשיפור מצב רוחו של המטופל, והיא יעילה במיוחד לטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
טיפול משפחתי
מטפל משפחתי מתייחס לתסמיני המטופל בהקשר המשפחתי. לדוגמה, אם המטופל סובל מדיכאון, יכול המצב לנבוע בשל בעיה במשפחה, כגון מקרה של נער שהוריו חווים בעיות בחיי הנישואין. טיפול משפחתי משלב טיפול קוגנטיבי התנהגותי, ובמיוחד טיפול בינאישי. במילים אחרות, טיפול משפחתי מזהה את הדפוסים התורמים להפרעה התנהגותית או מחלה נפשית משפחתית, והמטפל מסייע למטופל, בשילוב עם בני משפחתו, לושבור את ההרגלים והדפוסים האלו.
מטפל משפחתי עשוי השתמש בעץ המשפחתי אותו בונה המטופל. הוא מתבונן על מערכות יחסים ואירועי עבר, והשפעתם על מצבו הרגשי של המטופל בהווה. לעיתים קרובות, מתמקד הטיפול בשיפור התקשורת בתוך המשפחה, כאשר המטופל ובני משפחתו לומדים להקשיב, לשאול שאלות ולהגיב באופן גלוי שאינו מתגונן.
חוקרי דיכאון לאחר לידה, מאוניברסיטת בוסטון לעבודה סוציאלית, מצאו כי טיפול פסיכותרפויטי ייחודי לטיפול באימהות ותינוקות פועל לשינוי תחושות העצב התהומי של האישה לאחר הלידה ושיפור התקשורת שלה עם התינוק ועם עצמה. חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מצאו כי מטופלות הסובלות מבולימיה, בגילאי 12-19, מגיבות טוב יותר לטיפולים פסיכותרפויטים מבוססים על טיפול משפחתי תומך.
טיפול בינאישי
בטיפול זה, היחסים הבינאישיים של המטופל הם מוקד הטיפול. לדוגמה, לקוח הסובל מדיכאון מטופל לשיפור דפוסי התקשורת שלו, הדרך בה הוא מתייחס אל אחרים, והשפעת הקשרים החברתיים שלו על הדיכאון. המטפל מתחיל באמצעות סיוע למטופל לזהות את המגעים החברתיים הגורמים לו לתחושות שליליות, והוא לומד כיצד לבטא רגשות באופן בריא.
מטופל החווה תסכול ביחסים זוגיים, ומגיב למצב בכעס ובציניות, מחמיר את מצב מערכת היחסים. במסגרת הטיפול התרפויטי, הוא לומד לבטא את הכאב והחרדה שלו בשלווה, ובכך מגביר את הסיכויים שבן הזוג יגיב באופן חיובי יותר.
טיפול פסיכותרפויטי בינאישי מתמקד במערכת היחסים של המטופל עם בני משפחתו וחברים, ובדרך בה הוא רואה את עצמו. הטיפול בוחן סוגיות במערכות יחסים עם אנשים אחרים, כמטרה לסייע לזיהוי ושינוי הבעיות האישיות, הבנתן והתמודדות עם בעיות ביחסים. חוקרים מבית הספר לרפואה באוניבריטת פיטסבורג, סבורים כי רוב הנשים הסובלות מדיכאון חוזר ונשנה, יכולות למנוע התקפי דיכאון עם טיפול פסיכותרפויטי בינאישי.
טיפול קבוצתי
טיפול זה מורכב בדרך כלל מקבוצה של בין 6 ל-12 מטופלים, ומטפל אחד. כל המטופלים סובלים מבעיות הקשורות לאותו נושא, והם נהנים מתרומת המטפל לתהליך הדינאמי של הטיפול, הם משפרים את מצבם באמצעות התבוננות בדרך בה אנשים אחרים מתמודדים עם חייהם, ומקבלים משוב לנושאים אותם הם עצמם מעלים בפני הקבוצה.
קבלת משוב מאנשים אחרים הסובלים מבעיות משותפות, מעניקה לאדם נקודת מבט שונה ולעיתים קרובות מועיל התהליך בפועל לשיפור ושינוי הגישה. טיפול פסיכותרפויטי קבוצתי מסייע לגברים הסובלים מבעיות זקפה להתמודדות עם מצבם, ושיטת טיפול זו נמצאה יעילה יותר מאשר טיפול של אחד על אחד.
טיפול פסיכודינמי
טיפול זה נקרא אף טיפול מונחה תובנה. הוא מתמקד בתהליכים האוטומטיים המוצגים בהתנהגות הנוכחית של המטופל. מטרת הטיפול היא להגביר את המודעות העצמית של המטופל והבנת השפעת העבר על התנהגותו בהווה.
המטופל מסגל נקודת מבט טובה יותר על מצבים שאינם פטורים ותסמינים הנובעים ממערכות יחסים בעייתיות, המובילים אותו להשתמש בחומרים ממכרים. טיפול פסיכודינמי יעיל במיוחד לאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות מורכבות, הפרעות אישיות, הפרעות פאניקה והפרעות נפשיות כרוניות.
הפרעות נפשיות המטופלות בטיפול פסיכותרפויטי
הטיפול נועד לבעיות רבות ושונות, חלקן מטופלות באמצעות פסיכותרפיה בלבד, וחלקן משולבות עם טיפול תרופתי. רוב המצבים המטופלים הם:
- דיכאון
- חרדה, כולל פוביות
- הפרעת דחק פוסט טראומטית
- הערכה עצמית נמוכה
- משברים רגשיים
- בעיות בחיי הנישואין
- סכסוכים משפחתיים
- הפרעת אובססיביות כפייתית
- הפרעת אישיות
- התמכרות לאלכוהול וסמים
- בעיות הנובעות מהתעללות בילדים
- בעיות התנהגות
- הפרעה דו קוטבית, בשילוב עם תרופות
- סכיזופרניה, בשילוב עם תרופות.
היתרונות והחסרונות של טיפול פסיכותרפויטי
ההצלחה המשמעותית של הטיפול נובעת מהתמקדות במטופל, ולא במטפל. בדרך כלל, מקבל המטופל תחושה כי מישהו באמת מבין אותו. הוא מסגל נקודת מבט רעננה על בעיה קשה והמטפל מכוון אותו אל הפתרון. רוב המטופלים מעידים כי יתרונות הטיפול הם היכולת להבין את עצמם, את מטרותיהם האישיות ובניית ערכים טבים יותר; פיתוח מיומנויות לשיפור מערכות יחסים; יכולת להתגבר על בעיות מסוימות, כגון הפרעות אכילה, דיכאון או חרדה; וקבלת פתרון לבעיות או חששות שגרמו לו לבקש את הטיפול.
יחד עם זאת, מטופלים מסוימים עשויים לגלות כי תוצאות הטיפול לא הביאו לשינויים להם ציפו או בהם היו מעוניינים. אנשים מסוימים אינם מתחברים לצורך לחטט בבעיות שאינן נעימות, או שאינם מסוגלים לחוות מחדש טראומות או מצבים קשים.>
