השימוש בתרופות אופיאוטיות, הידועות בהשפעתן החזקה והיעילה לשיכוך כאבים, כרוך בסיכון להתמכרות. אין זו ידיעה חדשה, למעשה מזה שנים רבות עולם הרפואה חשוף ומודע לבעייתיות זו שבשימוש.
אך בשנים האחרונות מתרחשת עלייה משמעותית בתופעת התמכרות לתרופות מרשם ממשפחת האופיואידים בישראל.
הסיבה לעלייה בהתמכרות כנראה קשורה ביכולת הפיקוח והבקרה על המטופלים במשככי כאבים. חברת הכנסת תמר זנדברג, יו"ר הוועדה למאבק בסמים, העלתה נושא זה לדיון בדו"חות ודיונים של הוועדה והכנסת מספר פעמים.
נכון לשנת 2017, קיימת עלייה של כשלושים אחוזים במספר המכורים, וזו תופעה מדאיגה ומעוררת תמיהה כאחד. מהי בעיית ההתמכרות בתרופות מרשם לשיכוך כאבים ומדוע נראית עלייה כזו?
סכנת ההתמכרות בתרופות מרשם אופיאוטיות
תרופות אופיאוטיות מבוססות על פרג האופיום, הצמח שממנו מפיקים חומרים כגון מורפין, מורפיום וכן הסם אופיום. תרופות אלו משפיעות באופן על הגוף באופן של הפחתת יכולת הפעילות, והפחתת יכולת קליטת כאב במערכת העצבים, ולכן הן משמשות ברפואה כמשככי כאבים. לתרופות אלו גם ישנן תופעות לוואי חמורות, ומיד נרחיב בעניין זה.
כתוצאה מאופן הפעולה של החומרים האופיאוטיים, הגוף אינו מתמודד כראוי עם כאב, והרכיבים בתרופות גורמות לכאב להיות עמום, כך שהגוף אינו לומד כיצד לתפקד עם הכאב לאחר פציעה או טיפול רפואי כגון ניתוח. כך נוצר מצב בו הגוף מפתח תלות מסוימת בחומר משכך הכאבים, ובעת הפסקת הטיפול, פתאום תחושות הכאב חוזרות אך כעת ביתר שאת.
תלות, ולא התמכרות – ההבדל נעוץ בכך שהתלות הינה פיזיולוגית – הגוף רגיל והתרגל למתן טיפול תרופתי כדי להתמודד ולתפקד, בעוד שהנפש אינה זקוקה לחומר כדי לתפקד. מסיבה זו, כאשר ישנה תלות ישנו גם טיפול רפואי יעיל, למשל בתצורת הפסקת השימוש בתרופה באופן הדרגתי ומפוקח.
התפתחות התמכרות לחומרים אופיאוטיים
בניגוד לתלות, התמכרות לחומרים אלו מכילה מרכיב נפשי אשר כאילו דורש ואף מכריח את המטופל לצרוך שוב ושוב את התרופה. ייתכן מרכיב פיזיולוגי מתלווה לכך, במילים אחרות בהחלט ייתכן כי תלות פיזיולוגית תתפתח ותגיע למצב של התמכרות – אם זו לא תהיה מטופלת כיאות בזמן.
היות ופעולת חומרים אופיאוטיים מייצרת סיטואציה של תלות פיזיולוגית בחומרים, ברוב המקרים זו מטופלת בהצלחה באמצעות פיקוח ובקרה רפואית נאותה על תהליך השימוש והפסקת השימוש בחומרים אלו. כאן חשוב להעיר כי מתן תרופות אופיאוטיות הינו עניין של הטווח הקצר בלבד.
חברות התרופות מזהירות בפני שימוש ממושך בתרופה, בשל התפתחות התלות בתרופה, וגם מאחר והשפעתה מתמסמסת לאורך זמן. שני אלו יחד מהווים בדיוק את הסיבה הרפואית להתפתחותה של התמכרות.
חשיבות הפיקוח הרפואי
כשאדם צורך תרופות אלו ללא פיקוח רפואי הולם, הפסקת הטיפול אינה מבוצעת כראוי, או שהמינון אינו נלקח באופן מיטבי. כך, המטופל ממשיך לצרוך את התרופה בכמויות הולכות ועולות, או למשך למעלה מחודש, והגוף מתחיל לייצר תלות חזקה יותר ויותר בתרופה.
בשלב מסוים, יתחילו להופיע תופעות לוואי ולעתים רבות המטופל אפילו לא יידע כי קיימת תלות. מבחינתו, הוא יחוש צורך להמשיך לקחת את התרופה היות והכאב עדיין קיים, מבלי להבין שנוכחותו נובעת מהשימוש הממושך בתרופה.
בהדרגה, אם לא יינתן טיפול רפואי הולם, התלות הפיזית תתפתח גם לתלות נפשית והמטופל יתקשה מאוד להפסיק את השימוש בתרופה. הבעיה היא, למעשה, שניתן להשיג את התרופות הללו בקלות רבה יחסית – על ידי פנייה לרופא אחר שאינו בקיא כראוי במצבו הרפואי של המטופל, ניצול המערכת וחוסר פיקוח מיטבי.
>
