ויטיליגו, או בעברית "בהקת" היא מחלת עור המופיעה אצל כ-2-1% מהאוכלוסייה. מחלה זו מאופיינת בהופעת כתמים לבנים על גבי עור כהה יותר, או ליתר דיוק איבוד הצבע בעור. הדבר עלול להתרחש באזורי הגוף השונים אך מאפיין בעיקר את הפנים, הגפיים ואיברי המין. 
למרות שיש מחלות עור נפוצות פי כמה, וגם רבות המורכבות יותר, ויטיליגו עלתה לכותרות לא מעט פעמים בשנים האחרונות. האדם המפורסם ביותר שחלה במחלה היה מייקל ג'קסון, כאשר כיום הסמל המרכזי של התמודדות ראויה איתה היא וילי הארלו – דוגמנית על שלא נתנה לפגם הזה, כפי שהוא נתפס, להפריע לה לפתוח בקריירת דוגמנות בין-לאומית שאף מלמדת אותנו על חריגות וקבלת האחר.
תסמינים של ויטיליגו
המאפיין העיקרי של מחלת ויטיליגו הוא כאמור איבוד הצבע באזורים שונים בעור. לא ניתן להצביע על תמונה חד משמעית מבחינת מיקום הבהקת, דרגת החומרה שלה והאופן בו היא תתפשט אצל אדם מסוים.
זוהי מחלה אוטו-אימונית במסגרתה מערכת החיסון של האדם החולה תוקפת באופן שגוי את תאי העור. התוצאה של כך בהקשר הנוכחי היא פגיעה בייצור תאי העור שאחראיים לייצור פיגמנט בשם מלנין, אשר מספק את גוון העור הכהה. זו גם הסיבה לכך שמחלת ויטיליגו אינה נחשבת למדבקת בשום צורה שהיא. בדרך כלל היא תופיע לראשונה בשנות העשרים לחייו של האדם, אם כי זהו לא מדע מדויק.
הגורמים הספציפיים למחלת הוויטיליגו לא בהכרח ידועים, אבל ההנחה היא שבקבוצת הסיכון המוגבר לסבול מהמחלה נמצאים אנשים אשר פעילות המערכת החיסונית אצלם היא חריגה: אנשים בעלי תת או יתר פעילות של בלוטת התריס, חולי זאבת, חולים במחלת אדיסון ועוד. אצל כחמישית מבין החולים נמצא כי לפחות קרוב משפחה אחד סובל מהמחלה, והסיכון שלהם לחלות במחלה גדול בערך פי עשרה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
הבעיה: אסתטית במהותה
יש להדגיש בנקודה הזו כי מחלת הוויטיליגו אינה טומנת בחובה סיכונים בריאותיים כאלה או אחרים עבור הסובלים ממנה, אם כי היא עלולה להעיד על פעילות בלתי תקינה של בלוטת התריס (אשר לה השלכות אפשריות נוספות). הכתמים המופיעים על גבי העור בהמשך לכך אינם מדרגים או כואבים, אלא מהווים פגם אסתטי בלבד.
שימו לב לכך שעקב היעדר הפיגמנטציה באזורים המוגדרים, הם הופכים למעשה לחשופים יותר בפני נזקי קרינת השמש. זה לא אומר שהחולים צריכים להימנע מחשיפה לשמש, כמובן, אלא שחשוב שהם יקפידו בעשרות מונים על שימוש בתכשירי הגנה יעילים בפני קרינת השמש.
גם במצב הדברים הזה, אנשים הסובלים מפני בהקת ניצבים בפני התמודדות שאינה פשוטה. הבהקת נחשבת לפגם אסתטי ולמראה חריג, שעלול להעלות הרבה מאוד סימני שאלה אצל אלו הנחשפים לו. לא קשה למצוא חולי ויטיליגו אשר מתביישים במראה שלהם, כך שהם עלולים לפתח תסמינים של בדידות או לסבול מקשיים חברתיים.
טיפול בבהקת
יש אנשים אצלם ויטיליגו תמשיך להופיע חרף הטיפולים הקיימים, אבל רבים אחרים שדווקא כן מגיבים לטיפולים המוצעים כיום. אחד הטיפולים הנפוצים למטרה זו הוא פוטותרפיה, במסגרתו חושפים את העור בצורה מבוקרת לקרני עור במטרה לשבש את הפעילות הדלקתית המופיעה אצל החלים.
את הפוטותרפיה ניתן לשלב עם תרופה שמטרתה ליצור רגישות לשמש (כורי פסוראלן). חוקרים מצאו כי תרופה בשם קסלג'נז, המיועדת בעיקרון לטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית דווקא, עשויה לשפר אף היא את המצב.
חלק מהאנשים מעדיפים שלא לטפל בוויטיליגו, אלא לנסות לטשטש את הבעיה ככל האפשר באמצעות כיסוי הגוף או איפור.>
