מחלת צליאק (כרסת)

צליאק, או בשמה העברי "כרסת", היא מחלה שמתפתחת בשל רגישות לאחד ממרכיבי הגלוטן. בסיס המחלה הוא גנטי, ובשל המודעות ההולכת וגוברת, שכיחותה בעולם עולה וכיום מדברים על כ- 1:150 בישראל.

הרגישות לגלוטן גורמת לתגובה אוטואימונית ולפגיעה עצמית ברקמת המעי הדק. פגיעה זו גורמת לבעיות בעיכול, חוסר ספיגה של המזון ותסמינים נוספים.

למחלת הצליאק אין טיפול נקודתי – לחולי צליאק פשוט אסור לאכול גלוטן ומוצריו, והם חייבים להקפיד על תזונה מיוחדת. כל הגעה של גלוטן למערכת העיכול תגרור את התגובה האוטואימונית ואת התסמינים השונים.

גלוטן – מהו?

גלוטן הוא חלבון שמהווה את אחד המרכיבים החשובים בבצק, ומאפשר בעצם את הפיכת הקמח לבצק. הגלוטן נמצא בדגנים שונים כמו חיטה, שעורה, שיבולת שועל וכו'.

במהלך לישת הבצק, מולקולות הגלוטן השונות יוצרות קשרי גופרית שגורמים ליצירת רשת שמייצבת את הבצק, עוזרת בתהליכי התפיחה ואוגרת את הגזים השונים בפנים. איכות הבצק נובעת מכמות הגלוטן שבקמח ומאיכות הלישה שמאפשרת את יצירת הקשרים וחיזוק הבצק.

להרחבה: צליאק באתר מחלות אוטואימוניות

מנגנון המחלה

באופן כללי, פגם גנטי כלשהו גורם לגוף לזהות את חלבון גליאדין שבגלוטן כפתוגן, ולהפעיל נגדו תגובה חיסונית. זאת בעצם התגובה האוטואימונית שגורמת להרס המעי הדק ולתסמיני המחלה. יש לציין שמנגנון המחלה המלא עדיין לא ברור באופן מדויק וקיימות מספר תיאוריות בנושא.

קיימת תיאוריה הגורסת שהגלוטן הוא סוג של "אויב" של הגוף. אצל רוב האנשים מערכת החיסון מתמודדת איתו בצורה תקינה, אצל חולי צליאק, פגמים שונים גורמים לכך שהגוף לא מתמודד עם הגלוטן כראוי וכתוצאה מכך המעי נאלץ לעבור את התגובה האוטואימונית הקשה.

לדוגמא, במעי קיימת רקמה לימפתית שנקראת Peyer's Patches שתפקידה להתמודד עם הפתוגנים המגיעים אל המעי. אחת ההשערות היא שחוסר תפקוד מלא של רקמה זו גורם להתמודדות לא תקינה עם הגלוטן ולתגובה האוטואימונית הקשה. כמו כן, קיימות גם השערות על כך שקיימים גורמים שונים כמו וירוסים או לחץ נפשי היוצרים אינדוקציה של המחלה – מעוררים את התפתחותה.

כתוצאה מהפגיעה במעי, נוצר ניוון של סיסי המעי האחראים לשיפור הספיגה של המזון במעי. הניוון הזה גורם בעצם לבעיות הספיגה השונות, לשלשולים ולשאר תסמיני המחלה.

סימפטומים

בשל בעיות העיכול והספיגה המדוברות, התסמינים העיקריים הם של חוסר עיכול, ביניהם: שלשולים, כאבי בטן, גזים וירידה במשקל. כמו כן, הצואה של חולי צליאק תהיה בהירה ובעלת ריח חזק במיוחד ומצד שני הם יהיו אנמיים וחיוורים בגלל הבעיות בספיגת הברזל. אצל ילדים בעיית הספיגה תגרום לחוסר התפתחות ועקרות ולכן חשוב להקפיד אצלם על תוספי מזון ובדיקות התפתחות רבות.

מלבד בעיות העיכול והתסמינים הקשורים אליהם, חולי צליאק הם בעלי סיכון לאוסטיאופורוזיס ולימפומה. חשוב לזכור שההימנעות מצריכת הגלוטן והתזונה הענייה משפיעים לא רק על הצד הפיזי אלא גם על הצד הנפשי, ולכן לא נדיר למצוא חולי צליאק הסובלים גם מדיכאון וחרדות, הנגרמים בין היתר מחוסר ההנאה מהמזון.

אבחון מחלת הצליאק

כאמור, מחלת הצליאק גוררת שינוי דרסטי באורח החיים, ולכן חשוב מאוד לאבחן אותה בצורה מדויקת ולא להגיע לאבחנות שווא. מלבד התסמינים האופייניים, קיימות מספר בדיקות שמבצעים על מנת להגיע לאבחון של מחלת הצליאק:

• ביופסיות מעי דק – הבדיקה המדויקת ביותר לאבחנת צליאק, בה לוקחים פיסת מעי דק ומסתכלים עליה תחת המיקרוסקופ. ברקמה פגועה נראה סיסים מנוונים ותגובה דלקתית. בגלל שמחפשים בביופסיה את התגובה החיסונית והשינויים ברקמת המעי, יש לבצע אותה לאחר אכילת גלוטן, או לכל היותר עד שנתיים מרגע הפסקת אכילת הגלוטן – פרק הזמן שלוקח למעי להחלים.

• בדיקות גנטיות – עוזרות לאשר את האבחנה. בסיס המחלה הוא גנטי, ולקרוב משפחה של אדם חולה יש 10-15% סיכוי לחלות גם כן.

• בדיקות נוגדנים בדם – בדיקות פחות מהימנות אשר עוזרות במקרים של אבחנה לא ברורה.

אולי יעניין אותך גם:

בלי קמח: מתכון עוגיות שוקולד צ'יפס ועוגיות שקדים לחולי צליאק

 >