שיתוק מוחין הינו מונח רחב המשמש לתיאור קבוצה של הפרעות כרוניות הגורמות לשיתוק באזורים שונים בגוף.
הפרעות אלה פוגעות בשליטת התנועה בשל נזק הנגרם למוח המתפתח. שיתוק מוחין בדרך כלל מתפתח בגיל 2 או 3. בניגוד להפרעות אחרות, שיתוק מוחין אינו פרוגרסיבי, כלומר הנזק המוחי אינו מחמיר עם השנים. עם זאת, התסמינים עשויים להשתנות לאורך החיים, לעיתים משתפרים ובמקרים אחרים מצביעים על החמרה.
כ-10,000 תינוקות מאובחנים עם שיתוק מוחין בכל שנה. בין שליש לחצי מכלל הילדים עם שיתוק מוחין יאובחנו עם פיגור שכלי וייתכן גם שיסבלו מליקויי למידה, ראייה, דיבור, שמיעה ובעיות בהבנת השפה.
ליקויים אלה נובעים מפגיעה מוחית שנגרמה קודם. ראיות מצביעות כי זיהומים, פגיעות בעובר ואספקת חמצן דלה למוח במהלך ואחרי הלידה הם תוצאות הגורמות לשיתוק מוחין.
הגורמים לשיתוק מוחין
שיתוק מוחין מולד נגרם כתוצאה מפגיעה מוחית במהלך התפתחותו של העובר ברחם. פגיעה זאת עלולה להיווצר במהלך הלידה ומתוך כך עשוי להיווצר קושי אבחנתי. פגיעה מסוג זה נוצרת אצל כ-70 אחוז ממאובחני ההפרעה. 20 אחוז נוספים מאובחנים עם שיתוק מוחין מולד בעקבות פציעה במהלך הלידה. במרבית המקרים, הסיבה לתופעה המולדת אינה ידועה.
הגורמים האחראים הם:
- זיהומים במהלך הריון – עשויים לפגוע בהתפתחות מערכת העצבים העוברית. אלה כוללים אדמת , ציטומגאלווירוס (וירוס ההרפס) וטוקסופלזמוזיס (זיהום הנגרם על ידי טפיל השוכן בצואת חתולים או בשר אשר אינו מבושל כהלכה). זיהומים נוספים אצל נשים בהריון עשויים לא להתגלות ומוכרים כיום כגורמים לנזק מוחי.
- צהבת – צהבת חמורה אצל הפעוט נגרמת על ידי אחוז בילירובין גבוה בדם. במצב תקין, בילירובין מסונן על ידי הכבד, אולם כבד היילודים אינו מפותח בימים הראשונים שלאחר הלידה אצל הפעוט וכתוצאה מכך התינוק מאובחן עם צהבת למשך מספר ימים לאחר הלידה. במקרים נדירים צהבת אצל התינוק עלולה לגרום לשיתוק מוחין.
- אי התאמת RH בין דם האם לתינוק – במצב זה גופה של האם מייצר נוגדנים ההורסים את תאי הדם העובריים. דבר זה, בתורו מוביל להתפתחות של צהבת ביילוד הגורמת לשיתוק מוחין.
- מחסור בחמצן למוח במהלך הצירים ותהליך הלידה.
תסמינים
סימני שיתוק המוחין בדרך כלל אינם מורגשים בינקות ומתבהרים בשלבים מאוחרים יותר של החיים, ככל שמערכת העצבים מתבגרת. הסימנים המוקדמים המצביעים על נוכחות ההפרעה כוללים: עיכוב בהתפתחות הפעולות המוטוריות כגון שליטה בתנועות הראש, התהפכות, שימוש ביד אחת בלבד, ישיבה ללא תמיכה, זחילה והליכה.
טונוס השרירים עשוי להיות מושפע מפגיעה מוחית, השרירים עשויים להיות נוקשים (ספסטים) או רפויים. הגפיים עלולים להיות מקובעים בעמדות חריגות. עיוות שלדי עשוי להופיע בצד אחד של הגוף ועשוי להיות מאופיין בגפיים קצרות בצד הפגוע.
במידה והמצב לא יתוקן על ידי ניתוח או מכשיר מותאם, ליקוי זה עשוי להוביל להטיית העצמות ועקמת בעמוד השדרה. תסמינים נוספים המאפיינים שיתוק מוחין כוללים: התקפים, ליקויי דיבור, בעיות בליעה, אובדן שמיעה, בעיות ראייה, ליקויים בהתפתחות השיניים, פיגור שכלי, בעיות מעיים ושליטה בפעולות תקינות של שלפוחית השתן.
אבחון
במקרים בהם התינוק נולד בטרם עת, בעל משקל נמוך, הלידה הייתה כרוכה בסיבוכים, התינוק צריך להיות במעקב צמוד לאורך זמן על מנת לשלול התפתחות של שיתוק מוחין. אולטרסאונד, בדיקת סיטי, MRI מוחי ועמוד שדרי, כל אלה ובדיקות נוספות עשויים לאבחן נוכחות של שיתוק מוחין.
טיפול והתמודדות
אין טיפול או תרופה המרפאים שיתוק מוחין, אולם טיפול מוקדם ומתמשך עשוי להפחית את הליקויים הנלווים. טיפולים רבים זמינים תחת פיקוחו של מומחה. לא כל טיפול נמצא ראוי ויעיל לכל אדם הסובל משיתוק מוחין ולכן הטיפול מותאם למקרה הספציפי.
>
