אובדן שמיעה זמני וקבוע

אובדן שמיעה הוא מצב שבו יכולת השמיעה נפגעת. האובדן יכול להיות מוחלט ולבוא לידי ביטוי בחירשות, הוא יכול להיות חלקי כך שניתן יהיה לשמוע רק צלילים בעוצמה מסוימת אך לא בעוצמות חלשות, הוא יכול לבוא לידי ביטוי בשתי האוזניים או באוזן אחת, הוא יכול להיות פרמננטי ובלתי הפיך ויכול להיות חולף, יכול להתרחש באופן פתאומי, במקרים אחרים הוא מתהווה במשך שנים רבות ועוד.

בהתאם לכך שאובדן שמיעה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של דרכים כך גם ישנם גורמים רבים ומגוונים שיכולים להביא לאובדן שמיעה, מגוון של טיפולים ועוד.

מה הם הגורמים לאובדן שמיעה זמני וקבוע?

נהוג לחלק את הגורמים לליקוי שמיעה לשלושה סוגים עיקריים:

• אובדן שמיעה הולכתי – מצב שבו נפגעת יכולת ההולכה של הצליל שמתחילה באפרכסת, ממשיכה בעור התוף ובשלוש עצמות השמע ומסתיימת בשבלול באוזן הפנימית.
• אובדן שמיעה עצבי – אובדן שמיעה שמקורו בבעיה עצבית שיכולה להיות בכל נקודה החל מהשבלול וכלה באזור שאחראי לפיענוח הצלילים הנקלטים במוח.
• אובדן שמיעה משולב – מצב שבו קיימת בעיה בהולכה של הצלילים לחלק העצבי של השמיעה וכן בעיה עצבית שמובילה לאובדן שמיעה במקביל.

פגיעה בהולכה של הצלילים יכולה להתרחש בעקבות פקק שמורכב משעווה שמונע מעבר של אוויר לאוזן התיכונה, דלקת חריפה באוזן החיצונית או באוזן התיכונה שגורמת לנפיחות של האוזן ולהצטברות של נוזלים באוזן, קרע או נקב בעור התוף, חדירה של גוף זר לתעלת השמע וחסימה שלה ועוד.

פגיעה עצבית יכולה להיגרם על ידי גידול בעצב השמיעה, חשיפה לחומרים מזהמים שפוגעים בתאי השערה באוזן הפנימית וכן ישנם אנשים שסובלים מחירשות מולדת בעקבות מחלה גנטית שבאה לידי ביטוי בפגיעה בתאי העצב באוזן הפנימית.

מה הם התסמינים של אובדן שמיעה זמני וקבוע?

היחידה שבה נמדדת העוצמה של רעשים וצלילים נקראת דציבל ולפי סף השמיעה המינימאלי מסווגים את סוג הפגיעה בשמיעה. כך למשל אדם שמוגדר כסובל מאובדן שמיעה קל יכול לשמוע צלילים בעוצמה של 25-39 דציבלים ואילו חירשות מוחלטת מוגדרת כמצב שבו האדם לא יכול לשמוע צלילים שעוצמתם נמוכה מ-95 דציבלים.

באופן עקרוני, הן אובדן שמיעה זמני והן אובדן שמיעה קבוע יכולים להיות מוגדרים כקלים, בינוניים, חמורים או מוחלטים, אך ההבדל היחיד הוא בכך שאובדן שמיעה זמני הוא מצב שניתן לטפל בו או להקל עליו לכל הפחות ואילו אובדן שמיעה קבוע הוא מצב בלתי הפיך.

בנוסף, ישנה התייחסות לתדירות של הצלילים שנמדדת בהרץ. אובדן השמיעה יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת לשמוע צלילים בתדירות מסוימת, כשלרוב אובדן שמיעה מתקדם שהוא תוצאה של גיל מבוגר בא לידי ביטוי בקושי לשמוע צלילים בתדר של צלילי הדיבור ומאוחר יותר נפגעת יכולת השמיעה של צלילים בתדרים גבוהים יותר.

אילו מחלות ומצבים רפואיים עלולים להוביל לאובדן שמיעה?

ישנם מצבים רפואיים כמו גם מחלות רבות שעלולים להוביל לאובדן שמיעה ומאחר וקצרה היריעה מלהכיל את כולם בחרנו להזכיר רק כמה מהם על קצה המזלג להלן:

• אירוע מוחי וסקולרי עלול להוביל לאובדן שמיעה על רקע של חסימת עורק שנקרא internal auditory artery.
• דלקת קרום המוח אף היא מקושרת עם פגיעה בשמיעה שבמקרים רבים נשארת קבועה למשך כל החיים.
• ישנה שורה ארוכה של מומים שיכולים לגרום להולדת צאצא בעל לקות שמיעה ואף להולדת צאצא שסובל מחירשות מוחלטת וקבועה.
• בקרב ילדים קטנים אובדן שמיעה חלקי וחולף הוא פעמים רבות תוצאה של דלקת באוזן התיכונה והצטברות נוזלים באוזן התיכונה שהופכים את השמיעה לעמומה מאוד.

כיצד מטפלים באובדן שמיעה זמני וחולף?

הטיפול באובדן שמיעה משתנה בהתאם לגורם שהוביל לאובדן השמיעה, למיקום הפגיעה באוזן, לגילו של המטופל, למידת יכולת ההיענות שלו לטיפול, למידת החומרה של הפגיעה ועוד.

כך למשל אם מדובר על אובדן שמיעה חלקי חולף שמופיע באופן כרוני בילד קטן או בפעוט על רקע של דלקת זיהומית באוזן התיכונה שמופיעה באופן חוזר ונשנה הטיפול המומלץ יהיה לרוב ניתוח כפתורים. מצד שני במידה ומדובר באובדן שמיעה שהולך ומחמיר בגבר בן שמונים וחמש שמתרחש כתוצאה מגיל מבוגר, לרוב הפתרון הטיפולי יהיה התקנה או הרכבה של מכשיר שמיעה.

>