טיפול בסרטן העין

מלנומה הוא סוג מסוים של סרטן שמקורו בתאים המלנוציטים שאחראים לייצור ולהפרשה של חומר שנקרא מלנין.

המלנין הוא הפיגמנט שמעניק את הצבע לעור, לשיער ולעין. רוב המלנומות מופיעות ברקמת העור ומלנומה של העין הוא רק הסרטן השני בשכיחותו מסוג מלנומה.

ישנם שלושה סוגים של מלנומה בעין: מלנומה של הענביה שנחשב לסוג השכיח יותר של מלנומה בעין, מלנומה של הלחמית ומלנומה של עור העפעפיים, שנחשב לנדיר מאוד ומאובחן בארץ רק אחת לכמה שנים. במאמר זה נתמקד בעיקר במלנומה של הענביה.

מדי שנה מאובחנים במדינת ישראל חמישים חולים במלנומה של הענביה ושניים עד שלושה חולים במלנומה של הלחמית.

מה הם הגורמים לסרטן העין?

הענביה היא האזור בעין שכולל את הקשתית, את הדמית ואת גוף העטרה. אזור זה עשיר מאוד במלנוציטים מה שמסביר את העובדה שנכון לכתיבת שורות אלה מלנומה של הענביה הוא סוג הסרטן התוך עיני הנפוץ ביותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת.

הגיל הממוצע שבו גידול זה מאובחן הוא חמישים וחמש שנה והרוב המוחלט של החולים עברו את גיל ארבעים. בקרב ילדים מדובר על סוג נדיר ביותר של סרטן שכמעט ואינו קיים בקבוצת גיל זו.

לא ברור מה הוא הגורם לסוג זה של סרטן אם כי ידועים כמה גורמי סיכון לחלות בו. הסיכויים גדולים יותר ככל שהעיניים בהירות יותר וכלל שהשיער והעור בהירים יותר, קיום של מצב שנקרא פיגמנטציית יתר בעין אחת מקושר גם כן עם עלייה בסיכון לחלות במלנומה של הענביה והדבר נכון גם לגבי אנשים שסובלים מתסמונת שומתית אטיפית.

בניגוד למלנומה של העור, הסיכון לחלות במלנומה של הענביה לא מקושר עם חשיפה מוגברת לקרינת UV. מלנומה של הלחמית לרוב מתפתח מנגעים פיגמנטים שנקראים מלנוזיס המופיעים בלחמית (הרקמה השקופה שמצפה את לובן העין), אך יכול גם להתפתח משומה שמופיעה בלחמית.

מה הם התסמינים של מלנומה של העין?

התסמינים של מלנומה של העין אינם ספציפיים למחלה זו אלא משותפים למגוון רחב ביותר של מחלות עיניים אחרות. בין היתר מדובר על טשטוש של הראייה, הופעה של נקודות או של גופים שונים בשדה הראייה, הופעה של אזור מת בשדה הראייה, הופעה של הבזקי אור פתאומיים שנעלמים תוך זמן קצר ועוד.

כיצד מאבחנים את המחלה?

ישנן טכניקות אבחון רבות שבהן ניתן לאבחן את המחלה. בין היתר מדובר על השיטות הבאות:

• מלנומה של הקשתית ניתן לאבחן בקלות יחסית באמצעות מנורת סדק שכן הקשתית ממוקמת בחלק החיצוני של העין.
• אופתלמוסקופיה – בבדיקה זו הרופא מרחיב את האישונים של המטופל באמצעות טיפות מיוחדות ולאחר מכן מביט אל תוך העיניים באמצעות מכשיר מיוחד שנקרא אופתלמוסקופ שבו לרוב עושים שימוש לבחינה של הרשתית.
• אולטרסאונד של העין – שימוש בסוג מסוים של מכשיר אולטרסאונד שמונח על העין ומספק תמונה של הנעשה בתוך העין. בדיקה זו לא כרוכה בחשיפה לקרינה ונחשבת לאחת החשובות באבחון של גידולים בעין.
• צילום של קרקעית העין – גם בבדיקה זו נהוג להרחיב את האישונים על מנת לצלם את קרקעית העין. לרוב בדיקה זו משמשת למעקב אחר הטיפול בגידול כיוון שהיא מאפשרת לבחון את גודלו של הגידול.
• CT ו- MRI – בדיקות אלו מבוצעות אך ורק במקרים שבהם קיים חשד שהגידול בעין הצליח לשלוח גרורות אל מחוץ לעין אך אין להן ערך מוסף יחסית לבדיקת האולטרסאונד.
• ביופסיה – נטילה של דוגמית רקמה שמשמשת לאבחון של מלנומה של הלחמית.

כיצד ניתן לטפל במחלה?

הטיפול במלנומה של העין משתנה בהתאם למידת ההתפשטות של הגידול, מידת החומרה של הפגיעה, גילו של המטופל, מצב בריאותו הכללי ועוד. מטרת העל של הטיפול היא להגן על חייו של המטופל ולמרות שהרצון הברור הוא לשמור על העין ועל יכולת הראייה, הרי שבמקרים רבים אין מנוס מלהקריב את העין על מנת להציל את חיי המטופל.

הטיפול המקובל למלנומה של העין (ברכיתרפיה) כולל שימוש בלוחית קטנה שפולטת קרינה ממוקדת המושתלת מאחורי הגידול בקיר העין. הלוחית מכילה חומר רדיואקטיבי שפולט קרינה במשך מספר ימים ולאחר מכן מסירים את הלוחית. במידה והגידול לא ניתן לטיפול באמצעות קרינה אין מנוס מלבצע כריתה של העין והשתלת תותב מלאכותי במקומה.

במקרים מסוימים בלבד בהם לא ניתן יהיה לעשות שימוש בלוחית הרדיואקטיבית יהיה צורך לעשות שימוש בקרינה ממקור חיצוני, וכן במקרים מסוימים בהם הגידול קטן מאוד ניתן יהיה להסיר אותו בניתוח.

האם מדובר על מחלה מסוכנת?

מעבר לכך שהגידול בעין עלול להוביל לבעיות שהוזכרו לעיל, הרי שללא הטיפול המלנומה יכול להתפשט לרקמות אחרות בגוף על ידי יצירת גרורות ולכן חשוב שהמטופלים יישארו במעקב לשלילת מצבים אלו.

מלנומה של הענביה לרוב פולש לרקמת הכבד ומאוחר יותר לעצמות ולריאות ומלנומה של הלחמית לרוב פולש תחילה לבלוטות הלימפה הסמוכות לגידול שממוקמות מתחת ללסת התחתונה או לפני האוזן.

>