דם בצואה הוא תסמין מפחיד, העשוי להעיד על בעיה רפואית רצינית, אך לא לטווח הארוך. מאמר זה סוקר את הסיבות האפשריות, שיטות האבחון והטיפולים לבעיה.
הגורמים לדם בצואה
בעיה זו מעידה על דימום במקום כלשהו במערכת העיכול. לעיתים כמות הדם כה קטנה, עד שניתן לגלות באמצעות בדיקת דם סמוי בצואה בלבד. בפעמים אחרות היא עשויה להתגלות על נייר הטואלט או באסלה לאחר פעולת מעיים, המלווית בדם אדום בהיר. דימום חמור יותר במערכת העיכול עלול לגרום להופעת גוון שחור.
הגורמים האפשריים לדם בצואה כוללים:
מחלות מעיים שאינן דלקתיות. המתבטאות בשקיות קטנות המציגות את קירות המעי הגס. מחלות אלו אינן גורמות לבעיות, אך לעיתים הן עשויות לדמם או להידבק.
פיסורה אנאלית – חתך קטן ברקמת רירית פי הטבעת נגרם כתוצאה מהעברת פיסות צואה גדולות, קשות ומכאיבות.
קוליטיס – דלקת המעי הגס. בין הגורמים השכיחים ביותר הם זיהומים או מחלות מעי דלקתיות.
אנגיודיספלזיה – מצב בו שברירי כלי דם נורמאליים גורמים לדימום.
כיב פפטי – פצע פתוח ברירית הקיבה או התריסריון, בקצה העליון של המעי הדק. מצב זה נגרם כתוצאה מזיהום בחיידק שנקרא הליקובקטר פילורי. שימוש ארוך טווח או מינונים גבוהים של תרופות אנטי דלקתיות כגון אספירין, איבופרופן ונפרוקסן עלולים לגרום לכיבים.
פוליפים או סרטן – פוליפים הם גידולים שפירים העשויים לגדול, לדמם ולהיות סרטניים. סרטן המעי הגס גורם לעיתים קרובות לדימום שאינו מורגש בהתבוננות רגילה.
בעיות ושט – דליות בוושט עלולות להוביל לאובדן דם חמור.
מהם התסמינים?
אדם הסובל מדם בצואה עשוי שלא להיות מודע לדימום, אך הם עשויים להופיע עם כאבי בטן, הקאות, חולשה, קשיי נשימה, שלשול, דופק לב מואץ, עילפון וירידה במשקל, בהתאם לגורם, מיקום, חומרת הדימום והימשכותו.
אבחון דם בצואה
יש לקחת דגימת צואה להערכת הרופא. כל פרט שניתן לתת על הדימום, יסייע לרופא לאתר את אזור הדימום. לדוגמא, צואה שחורה עשויה להצביע על אולקוס או בעיה אחרת בחלק העליון של מערכת העיכול.
דם אדום בהיר או צואה בצבע חום מצביעה בדרך כלל על בעיה בחלק התחתון של מערכת העיכול, כגון טחורים או דיברטיקוליטיס. לאחר שהרופא בודק היסטוריה רפואית ומבצע בדיקה גופנית, הוא מזמין בדיקות לקביעת סיבת הדימום.
בדיקות אלו עשויות לכלול:
שטיפת קיבה – בדיקה העשויה להצביע על נוכחות דימום במערכת העיכול העליונה או התחתונה. ההליך כרוך בהסרת תוכן הקיבה באמצעות צינור המוחדר לקיבה דרך האף. אם תוכן הקיבה אינו מכיל סימני דם, סביר יותר להניח שהדימום נובע מבעיה במערכת העיכול התחתונה.
גסטרוסקופ – EGD – בדיקה זו כוללת החדרת אנדוסקופ או צינור גמיש בעל מצלמה קטנה בקצהו, דרך הפה אל הוושט, ומשם אל הקיבה והתריסריון. הרופא מבצע בדיקה זו על מנת לאתר את מקור הדימום. אנדוסקופיה משמשת אף לאיסוף דגימות רקמה קטנות לבדיקה במיקרוסקופ.
קולונוסקופיה – הליך זהה לבדיקת גסטרוסקופ, אלא שבדיקה זו מוחדרת דרך פי הטבעת להצגת המעי הגס. גם בבדיקה זו ניתן להשתמש על מנת לאסוף דגימות רקמה לביופסיה.
רנטגן בריום – תהליך המשתמש בחומר ניגוד שנקרא בריום, כדי להקרין את מערכת העיכול על צילום רנטגן. הבריום ניתן לבליעה או להחדרה לפי הטבעת.
סריקה רדיונוקלידית – הליך זה כרוך בהזרקת כמויות קטנות של חומר רדיואקטיבי לווריד ולאחר מכן צילום במצלמה מיוחדת המשקפת תמונות של זרימת הדם במערכת העיכול, לזיהוי הדימום המתרחש.
אנגיוגרפיה – הליך זה כרוך בהזרקת צבע מיוחד לווריד, הגורם לכלי דם להופיע על צילום רנטגן או סריקה בטומוגרפיה ממוחשבת (CT). ההליך מזהה דימום כגון דליפות צבע מכי דם באזור הדימום.
טיפול בדם בצואה
הרופא ישתמש בשיטה אחת או במספר שיטות לעצירת דימום חריף. אנדוסקופיה משמשת להזרקת כימיקלים לאזור הדימום, וטיפול בו עם זרם או בלייזר, בחשמל, או בגיזום הכלי המדמם. אם אנדוסקופיה אינה שולטת בדימום, הרופא ישתמש באנגיוגרפיה להזרקת תרופה לכלי הדם, על מנת לשלוט בדימום.
מעבר לעצירה מיידית של הדימום, במידת הצורך, הטיפול כרוך בהתמודדות עם הגורם ומניעת שיבתו. הטיפול משתנה בהתאם לגורם ועשוי לכלול תרופות כגון אנטיביוטיקה, חומרים מדכאי חומצה בקיבה או תרופות אנטי דלקתיות לטיפול בקוליטיס. ניתוח עשוי להיות נחוץ להסרת פוליפים או חלקי המעי הגס שנפגעו מסרטן, דיברטיקוליטיס או מחלת מעי דלקתית.
אם הדימום אינו חמור ואינו נובע מבעיה רפואית חמורה, ניתן לעצור את הדימום באמצעים פשוטים עצמיים, הכוללים תזונה עתירת סיבים להקלת עצירות, וישיבה באמבטיות חמות להקלת בקיעים.
>
