את האוזן האנושית נהוג לחלק לשלושה חלקים שונים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. האוזן החיצונית הכוללת את תעלת השמע והאפרכסת מעבירה את גלי הקול דרך עור התוף לאוזן התיכונה, האוזן התיכונה קולטת את גלי הקול, העוברים בתוכה דרך שלוש עצמות השמע ומהאוזן התיכונה עוברים גלי הקול לשבלול שבאוזן הפנימית.
בתוך השבלול עוברים גלי הקול המרה לסיגנלים עצביים ועוברים למרכז עיבוד השמע במערכת העצבים המרכזית.
דלקת האוזן התיכונה פוגעת בעיקר בתינוקות בין גיל שישה חודשים עד גיל שנתיים. אמנם היא יכולה להופיע גם בגילאים מבוגרים יותר, אך הן שכיחותה והן דרגת החומרה שלה בגילאים מבוגרים יותר נמוכות יותר.
מה הם הגורמים לדלקת האוזן התיכונה?
ההתפרצות של הדלקת לרוב תתרחש לאחר הצטננות כשבדרך כלל הזיהום יהיה ממקור נגיפי או חיידקי. הנוזלים המצטברים באוזן התיכונה לרוב מתנקזים דרך חצוצרת השמע ללוע, אך כאשר קיימת חסימה והנוזלים לא מתנקזים כראוי, מתפתחים תנאים אופטימאליים להתרבות של פתוגנים. החסימה של חצוצרת השמע יכולה להיות תוצאה של אדנואידים או שקדים מוגדלים למשל.
חצוצרת השמע היא הצינור המחבר בין הלוע לאוזן התיכונה, המאפשר לאוויר לצאת מהאוזן התיכונה ולהיכנס אליה לצורך איזון הלחצים בין פנים האוזן לסביבה החיצונית.
דלקת אוזניים כרונית יכולה להתפתח כתוצאה מחצבת, גדילה של רקמה באוזן התיכונה וקרע בעור התוף. לא אחת מתפתח זיהום על רקע חדירה של מים לאוזן התיכונה לאחר שחיה ובמקרים רבים מאוד לא ניתן לאבחן את מקור הזיהום כלל.
מה הם התסמינים של דלקת האוזן התיכונה?
התסמין העיקרי של דלקת האוזן התיכונה הוא כאבים חזקים שנובעים כתוצאה מהלחץ שמפעילים הנוזלים באוזן התיכונה על עור התוף. בדרך כלל הכאבים יחמירו בשעות הלילה. אם הדלקת התפתחה על רקע זיהום חיידקי, לרוב הכאבים ילוו גם בחום גבוה, בעיות שמיעה ותסמינים המזכירים את תסמיני השפעת, כלומר תשישות, אדישות, שלשולים ואפילו הקאות.
במקרה שבו מדובר בתינוק, בדרך כלל הדלקת תגרום לחוסר שקט ולעלייה בחום הגוף. במקרים נדירים תיתכן התנקבות של עור התוף ויציאה של מוגלה דרך האוזן החיצונית. במקרה של דלקת כרונית, התסמינים מתונים יותר, אך נמשכים לכול הפחות שבועיים, כשבדרך כלל הם נוטים להופיע בתדירות גבוהה יחסית.
כיצד מאבחנים דלקת האוזן התיכונה?
הקריטריונים הדרושים לאבחון של דלקת אוזן תיכונה אקוטית כוללים נוכחות של תפליט באוזן התיכונה, כאב המפריע לשינה באוזן התיכונה או אודם ניכר של התופית והופעה חריפה של התסמינים. בעיקרון לא ניתן לראות את מצב האוזן התיכונה באמצעות אוטוסקופ, אך ניתן להבחין באמצעותו בנוזלים הדולפים לאוזן החיצונית מהאוזן התיכונה ולבחון את מראה עור התוף.
ייתכן שהנבדק יתבקש לנשוף תוך כדי סגירת הפה והאף או שתתבצע לחילופין בדיקה באמצעות אוטוסקופ פניאומטי המחובר לבלונית. כאשר ינפח הרופא את הבלונית, ינסה לבדוק האם קיימת תנועתיות בעור התוף. עור התוף לא יזוז אם חצוצרת השמע חסומה וירטוט מעט אם היא פתוחה.
כיצד מטפלים בדלקת האוזן התיכונה?
בשמונים אחוז מהמקרים של דלקת חריפה, תתרחש החלמה עצמונית תוך שלושה ימים, אך במקרים מסוימים תתקבל בכול זאת ההחלטה לתת טיפול אנטיביוטי. בדרך כלל, מדובר במקרים בהם הדלקת לא חולפת באופן עצמוני, במקרים בהם מדובר בזיהומים חוזרים ונשנים ובמקרים בהם ישנו זיהום חמור המלווה בחוסר מנוחה וחום גבוה. בדרך כלל נהוג להמתין בין יממה לשתי יממות לפני שמתקבלת ההחלטה בנוגע למתן הטיפול האנטיביוטי.
במקרים בהם מצטברת באוזן התיכונה מוגלה הגורמת לכאבים, ייתכן שהרופא יחליט לנקב את עור התוף על מנת לנקז את המוגלה החוצה. מעבר לכך שפעולה זו מסייעת להפחתת מידת החומרה של הכאבים, היא מאפשרת לרופא לקחת דוגמית מההפרשה לבדיקת מעבדה לצורך אבחון הפתוגן שגרם להתפתחות הדלקת באופן ספציפי.
במקרים בהם הדלקת חוזרת ומופיעה באופן כרוני, ייתכן כי יהיה מקום לשקול ביצוע של ניתוח כפתורים. בניתוח זה מחדירים צינורית דקיקה לעור התוף שתפקידה לנקז את הנוזלים שנוטים להצטבר באוזן התיכונה. ניתוח זה נכנס לתמונה בעיקר במקרים שבהם הטיפול האנטיביוטי המניעתי לא הוביל לירידה בשכיחות הדלקות, במקרים בהם ישנו חשש לסיבוכים ובמקרים בהם הדלקות החוזרות גורמות לפגיעה בשמיעה התקינה.
>
