קדחת השחת (נקראת גם נזלת אלרגית) היא מחלה דלקתית כרונית שפוגעת בדרכי הנשימה.
המחלה באה לידי ביטוי בגירוי דלקתי של האוזניים, העיניים, מערכת הסינוסים ושל הקרומים הריריים שממוקמים בחלק העליון של מערכת הנשימה.
אמנם המחלה לא נחשבת למחלה מסוכנת או חמורה אך בהחלט מדובר על מחלה שיכולה לפגוע בצורה קשה באיכות החיים של הסובלים ממנה.
קדחת השחת היא מחלה שמהווה סוג מסוים של אלרגיה לאבק, עובש ואבקני פרחים שונים בעיקר. היא התגלתה לראשונה על ידי פיזיולוג אנגלי בשם ג'והן בוסטון בשנת 1819 שקרא לה קדחת השחת משום שאבחן אותה בעיקר בחקלאים בדגש על עונת הקציר.
מה הוא הגורם למחלה?
בדם של החולים בקדחת השחת קיימים נוגדנים מיוחדים לחלבונים שניתן למצוא בחלקיקים ממקור חי, עובש או צמחי שנישאים באופן טבעי באוויר.
הנוגדנים המיוחדים האלו שלא קיימים בכל אדם באשר הוא נצמדים לחלבונים הנשאפים על ידי החולים וכתוצאה מהקישור לאלרגנים, התאים הנושאים את הנוגדנים, שנקראים תאי פיטום, עוברים תהליך של פירוק ומשתחררים מהם חומרים שונים שבראשם ההיסטמין הגורם לרוב התסמינים של המחלה.
האלרגנים השכיחים ביותר שגורמים להתבטאות הקלינית של קדחת השחת הם קרדית האבק, אבק, עובש, אבקני פרחים ופרוות בעלי חיים. החומרים נשאפים דרך האף של החולה וגורמים לתחילתה של התגובה האלרגית.
מה הם התסמינים של קדחת השחת?
התסמינים המרכזיים של קדחת השחת נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: בקבוצה הראשונה ישנם תסמינים שמופיעים כבר מספר דקות לאחר השאיפה של האלרגנים ובקבוצה השנייה ישנם תסמינים שמופיעים באופן מושהה רק שעות מספר לאחר החשיפה לאלרגן.
התגובה הראשונית לאלרגן באה לידי ביטוי בגירודים באזור העיניים, האוזניים והאף, בפגיעה בחוש הריח, באף גדוש, בעודף של ליחה ובהתעטשויות. בעקבות עודף הליחה בשלב מאוחר יותר מופיע שיעול ובעקבות המעבר של תאי הדם הלבנים לאף, נוצרת דלקת מקומית והרס של הרקמה. התסמינים נעלמים בהדרגה ככל שריכוז האלרגנים באוויר יורד, אך לרוב נשארים יציבים יחסית במשך מספר שבועות.
קדחת השחת יכולה במקרים מסוימים להתרחש לאורך כל השנה כולה ואז היא נקראת נזלת אלרגית רב שנתית (את הסוג הזה של המחלה ניתן לראות בעיקר בקרב חולים צעירים מאוד). במקרים החמורים ביותר קדחת השחת יכולה לגרום להתקפי אסטמה, לדלקת בסינוסים ולדלקת אוזניים.
כיצד מאבחנים את המחלה?
באמצעות בדיקות שגרתיות של אלרגיה ניתן לאבחן את סוג האלרגן או האלרגנים שאליהם רגיש החולה. הבדיקה הנפוצה והשכיחה ביותר היא בדיקת עור שניתן לבצע באמצעות מדבקה, שריטה, החדרה תת עורית ועוד.
במקרים מסוימים ניתן לבצע טפטוף של תמיסה המכילה את האלרגן החשוד לעפעף התחתון של העין אך בדיקה זו נמצאת בשימוש רק במקרים חריגים. את המחלה נהוג לסווג לדרגות חומרה ותדירות החל ממתונה לסירוגין ועד קשה מתמידה.
כיצד מטפלים בסובלים מקדחת השחת?
להלן מספר סוגי טיפולים המוצעים כיום לחולים בקדחת השחת:
- סטרואידים – ניתנים בתרסיס לאף ומתאימים בעיקר לסובלים מנזלת רב שנתית.
- זריקות נגד אלרגיה – טיפול שבו מזריקים לחולה ריכוז הולך ועולה של האלרגן על מנת לשנות את התגובה החיסונית. הטיפול יכול להימשך שנה ואף יותר מכך.
- הימנעות מהאלרגן – לאחר שמאבחנים את האלרגן אליו רגיש החולה יש לעשות ככל האפשר על מנת להימנע מחשיפה אליו.
- טיפות אף וטיפות עיניים – תכשירים לשימוש מקומי שמטרתם להפחית את מידת החומרה של התסמינים.
- אנטי היסטמינים – מגוון רחב של כדורים, ספריי, טיפות ועוד שמכילים חומרים נוגדי היסטמין לשימוש מקומי או מערכתי.
- ביונט – מכשיר ייחודי לשימוש ביתי, לטיפול בנזלת אלרגית.
>