כבר לפני יותר ממאה וחמישים שנה היה ידוע לחוקרים בתחום כי ישנו קשר בין מחלת הפסוריאזיס לבין דלקת מפרקים. עם זאת, רק בשנות החמישים של המאה הקודמת החלה לחלחל ההבנה כי דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה העומדת בפני עצמה. סך הכול בין שבעה לעשרה אחוז מחולי הפסוריאזיס סובלים מתסמינים שונים במפרקי הגוף.
מה הם הגורמים לדלקת מפרקים פסוריאטית?
נכון לכתיבת שורות אלה לא ברור עדיין מה הם הגורמים לפסוריאזיס ובאופן דומה, לא ברור מה הם הגורמים לדלקת מפרקים פסוריאטית. לא ניתן להניח כי הפסוריאזיס מהווה סיבוך מסוים של דלקת המפרקים וזאת כיוון שבשמונים וחמישה אחוז מהמקרים התסמינים המופיעים בעור מקדימים את התסמינים המופיעים במפרקים. מצד שני גם לא ניתן לקבוע כי דלקת המפרקים מהווה סיבוך של מחלת הפסוריאזיס וזאת כיוון שבקרב חלק מהחולים התסמינים המופיעים במפרקים מקדימים את התסמינים העוריים.
מעבר לכל זה, הרי שלא ניתן להניח כי ישנו גורם אחד המשותף לפסוריאזיס ולדלקת במפרקים שכן רוב רובם של חולי הפסוריאזיס לא סובלים מבעיות מפרקים כלל ואילו מעטים בלבד מהלוקים בדלקת מפרקים סובלים במקביל גם מפסוריאזיס.
מה הם התסמינים של דלקת מפרקים פסוריאטית?
כיום נהוג לחלק את החולים למספר קבוצות בהתאם להסתמנות הקלינית של הדלקת במפרקים להלן:
- דלקת המופיעה במפרק אחד בלבד או במספר מועט של מרפקים בצורה א-סימטרית, כשבדרך כלל מדובר על דלקת במפרקי האצבעות בידיים. זוהי הצורה השכיחה ביותר של המחלה המופיעה בקרב שבעים אחוז מהחולים סך הכול.
- פגיעה שכיחה נוספת באה לידי ביטוי בדלקת מפרקים במפרקים הבין גליליים המרוחקים הממוקמים באצבעות הרגליים ואצבעות הידיים.
- הצורה הקשה ביותר של דלקת מפרקים פסוריאטית באה לידי ביטוי בשינויים חמורים ביותר במפרקי האצבעות ובהרס של חלקי עצם הסמוכים למפרקים הפגועים. צורה זו נקראת דלקת מפרקים פסוריאטית הרסנית ובחלק ניכר מהחולים ניתן גם לאבחן פגיעה בעמוד השדרה.
- כחמישה אחוז מהחולים בדלקת מפרקים פסוריאטית סובלים מפגיעה בעמוד השדרה המזכירה את הפגיעה ממנה סובלים החולים במחלת בכטרב. בנוסף לפגיעה בעמוד השדרה, החולים עלולים לסבול גם מפגיעה במפרקים היקפיים.
- בקרב חמישה עשר אחוז מהחולים ניתן לאבחן תסמינים הזהים לתסמינים מהם סובלים החולים בדלקת מפרקים שגרונית, אך ההבדל הוא שבקרב אלו הסובלים מדלקת מפרקים פסוריאטית, לא ניתן לאבחן את הגורם השגרוני.
הדלקת יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרגות חומרה. באופן כללי, הדלקת גורמת לאדמומיות, כאבים, נפיחות, חום מקומי ואובדן תפקוד (המפרקים הפגועים סובלים מנוקשות ומהגבלה בטווח התנועה ברמות שונות). מעבר לכל זה, מן הסתם סובלים החולים גם מהתסמינים העוריים השונים האופייניים למחלת הפסוריאזיס.
כיצד מאבחנים דלקת מפרקים פסוריאטית?
האבחון של דלקת מפרקים פסוריאטית מבוסס במידה רבה על התסמינים הקליניים מהם סובל המטופל, על שינויים מסוימים במפרקים שניתנים לאבחון באמצעות צילום רנטגן ועל התבנית של הדלקת, שבדרך כלל לא מופיעה באופן סימטרי. אמנם אין תבחיני מעבדה ייחודיים לדלקת מפרקים פסוריאטית או לפסוריאזיס, אך במקרים רבים ניתן לאבחן אנמיה קלה ושקיעת דם מוחשת בבדיקות הדם.
כמו כן, ניתן לזהות דלקת בנוזל המפרקי וריכוז חומצת השתן בדם לרוב יהיה גבוה יחסית. בנוסף, יש לבצע בדיקה לאבחון של הגורם השגרוני על מנת לשלול מצב שבו המקור לתסמינים מהם סובל הנבדק הוא בדלקת מפרקים שגרונית. במידת הצורך ניתן לבצע גם בדיקת מיפוי עצמות, הנחשבת כיום לבדיקה רגישה יותר מצילום הרנטגן לאבחון של דלקת מפרקים פסוריאטית.
כיצד מטפלים בדלקת מפרקים פסוריאטית?
הטיפול במחלה מיועד בעיקר להקל על מידת החומרה של כאבי המרפקים מהם סובלים החולים. בנוסף לכך, מטרת הטיפול היא לשמור במידת האפשר על התפקוד של המפרק, למנוע הידרדרות ולהחזירו לתפקוד מלא.
במקרים הקלים ניתן לעשות שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, אך במידה ומדובר על דלקת חמורה שבאה לידי ביטוי בתסמינים המסבים למטופל פגיעה חמורה באיכות החיים, הרי שמטרת העל של הטיפול תהיה להביא להפחתה במידת החומרה של הדלקת.
בין היתר במצבים האלו ייעשה שימוש בתרופות שמטרתן לדכא את התהליך הדלקתי על ידי נטרול גורמים מסוימים במערכת החיסון כשבין היתר מדובר על תרופות כמו למשל מטוטרקסט, ציקלופוספמיד, סלזופירין ועוד.
>
