הצפק (פריטונאום) הוא קרום שקוף ודק העוטף את חלל הבטן ואת רוב האיברים הפנימיים הממוקמים בחלל הבטן. לצפק יש שתי שכבות, כשהאחת צמודה לדפנות של חלל הבטן ונקראת לפיכך הצפק הדופני או הפריאטלי ואילו השנייה צמודה לאיברים הפנימיים ולפיכך נקראת צפק הקרביים או הצפק הויסצרלי. בין השכבה הדופנית לשכבה העוטפת את האיברים הפנימיים ניתן למצוא נוזל סיכוך המשמש להקטנת החיכוך בזמן התנועה של האיברים החלל הבטן.
באופן עקרוני, הצפק ניחן ביכולת עמידות גבוהה במיוחד נגד זיהומים. אם נחדיר לצפק כמות מסוימת של חיידקים, שבמקרה שתוזרק לעור תגרום למורסות באזור ההזרקה, לרוב הודות לתאים בולעניים שיפעלו במהירות, החדרת החיידקים לצפק לא תבוא לידי ביטוי בתסמינים קליניים כלל. רק חיידקים אלימים במיוחד או נוכחות של מיימת, צואה או דם יכולים להוריד את יכולת ההגנה של הצפק ולחשוף אותו לזיהום שעשוי להוביל לדלקת מקומית או כללית.
מה הם הגורמים לדלקת הצפק?
דלקת חדשה של הצפק יכולה להיות ראשונית או משנית. דלקת ראשונית של הצפק מקורה מחוץ לאיברים הממוקמים בחלל הבטן ואילו דלקת משנית של הצפק היא דלקת שמקורה במחלה דלקתית באחד מאיברי חלל הבטן.
במקרים של דלקת ראשונית של הצפק, הנובעת כתוצאה מהתפשטות הדלקת דרך מחזור הדם, לרוב מדובר בזיהום חיידקי ורק במקרים נדירים יחסית, מדובר בזיהום ויראלי. בקרב נשים ייתכן שזיהום שמקורו בנרתיק, יגיע לצפק דרך החצוצרות.
דלקת צפק ראשונית שכיחה יותר בנשים, אך גם בילדים (לרוב באמצעות סטרפטוקוקים או פנוימוקוקים) ובחולים הסובלים משחמת הכבד, מיימת ואי ספיקה כלייתית. שכיחות גבוהה של דלקת הצפק הראשונית דווחה גם בקרב הסובלים מזאבת אדמנתית מערכתית.
דלקת הצפק משנית יכולה להתפתח על זיהומי או על רקע כימי. דלקת משנית על רקע כימי מתפתחת כתוצאה מחדירה של חומרים מגרים לחלל הצפק כמו לדוגמה מלחי מרה או חומצת קיבה ואילו דלקת צפק משנית חיידקית נובעת כתוצאה מחדירה של חיידקים מהאיבר הנגוע לצפק.
מקרה חמור במיוחד של דלקת צפק משנית ממקור חיידקי הוא זה שבו התנקבות הכרכשת מובילה לחדירה מסיבית מאוד של חיידקים לחלל הצפק עם תוכן המעי. מאחר ומנגנון ההגנה של הצפק לא מסוגל לטפל בזיהום זה, כיוון שהוא נמצא בתוך הצואה, דלקת מסוג זה נחשבת לקטלנית מאוד.
הגורמים השכיחים ביותר לדלקת הצפק הם התנקבות של כיב קיבה או תריסריון, דלקת תוספתן חריפה, דלקת האגן הקטן או דלקת חצוצרות, חסימה עורקית במעי, דלקת סעיפים חריפה ודלקת חריפה של כיס המרה.
מה הם התסמינים של דלקת הצפק?
הקאות, בחילות, כאבי בטן וחום גבוה הם התסמינים השכיחים ביותר של דלקת הצפק. במקרים בהם מדובר בדלקת צפק מפושטת, תיתכן אף תמונה של הלם היפוולמי, אך באופן עקרוני הרגישות הבטנית יכלה להיות מפושטת או מקומית.
לסוג התסמינים, תזמון הופעתם, משך קיומם וסדר הופעתם, ישנה השפעה משמעותית ביותר על תהליך קביעת הגורם לדלקת. במילים אחרות, אפיון התסמינים באופן המדויק ביותר, הינו קריטי לאבחון הנכון של הגורם לדלקת.
הסיבוכים העיקריים של דלקת הצפק הם אי ספיקה נשימתית, אי ספיקת כבד, אי ספיקה כלייתית, מורסות בכבד, דלקת בווריד שער הכבד ועוד.
כיצד מאבחנים דלקת הצפק?
כפי שציינו, בראש ובראשונה יש לאפיין במדויק את התסמינים מהם סובל החולה. כך לדוגמה בתהליכים המוגבלים לאזור מסוים כמו במקרה של דלקת התוספתן, החום יהיה נמוך יחסית. לעומת זאת, במקרה של מורסות תוך בטניות, בדלקת הכליה או בדלקת עולה בדרכי המרה, צפוי חום ספטי.
בדיוק באותו האופן למיקום הספציפי של הכאבים ישנה חשיבות רבה בתהליך האבחון, שכן כאבים בבטן הימנית העליונה יכולים להעיד למשל על גורמים ריאתיים או כבדיים בעוד שכאב אפיגסטרי יכול להעיד דווקא על גורם מרתי או לבלבי.
בנוסף לכך, יהיה לרוב צורך לבצע בדיקות של הנוזל הצפקי בדגש על בדיקה של רמת החומציות, בדיקה של ריכוז הלימפוציטים, בדיקה לנוכחות דם ועוד. בדיקות נוספות שיכולות לסייע בתהליך האבחון הן בדיקת רנטגן בטן, בדיקת CT בטן ובדיקת אולטרסאונד בטן.
כיצד מטפלים בדלקת הצפק?
ברוב המוחלט של המקרים, הטיפול בדלקת הצפק הוא טיפול דחוף מאוד, כשבדרך כלל יש להחליט האם לנתח את המטופל לאלתר או תוך מספר שעות. חשוב מאוד להביא את החולה במצב אופטימאלי ככול הניתן לחדר הניתוח על מנת להקטין את הסיכון הכרוך בניתוח. יש להתחיל במתן של נוזלים ובמידת הצורך לתת אשלגן, תוך כדי תיקון אלקטרוליטים בהתאם לתוצאות בדיקות המעבדה.
בנוסף, יש לעקוב אחרי תפוקת השתן ובכול מקרה של אצירת שתן יש להכניס צנתר ולנטר מדי שעה את תפוקת השתן. במקרים בהם התפוקה נמוכה מאוד יש להכניס לווריד המרכזי צנתר ולעקוב אחרי השינויים בלחץ המרכזי בהתאם לכמות הנוזלים הניתנת לחולה.
אם מתקבלת החלטה לנתח את החולה, ניתן לתת למטופל תרופות לשיכוך הכאבים בעירוי לווריד וכן לתת אנטיביוטיקה על מנת להפחית את הסיכון לזיהום פוסט ניתוחי. כמו כן יש לתת חמצן, כיוון שהדלקת מגדילה בצורה משמעותית את התצרוכת המטבולית.
ישנן שתי גישות כירורגיות מרכזיות לטיפול בסובלים מדלקת הצפק: שיטת הבטן הפתוחה ופתיחת הבטן "חוזרת מתוכננת". הבחירה בטכניקה המתאימה מתבצעת בהתאם למאפייני החולה והגורמים שהובילו להתפרצות הדלקת.
>
