אי ספיקת כליות מתרחשת כאשר חל שיבוש בפעילות התקינה של הכליות עד כדי אובדן תפקודי.
טיפול יעיל באי ספיקת כליות, מצריך אבחון והפרדה בין שני סוגי אי ספיקת הכליות, אי ספיקה פתאומית (אקוטית) או אי ספיקת כליות כרונית הנמשכת מעל שלושה חודשים. מחלות, זיהומים ותרופות יכולות להוביל להתפתחות של מחלת כליות אקוטית או כרונית.
פגיעה חריפה בכליות, המכונה גם בשם אי ספיקת כליות חריפה, היא מצב הפיך ונפוץ יותר בהשוואה לאי ספיקת כליות כרונית.
אי ספיקת כליות אקוטית מתרחשת כאשר הכליות באופן פתאומי אינן מסוגלות לסנן את הפסולת מן הדם. כאשר הכליות מאבדות את יכולת הסינון, רמות חומרי התוצר הטבעי בגוף המסוכנים עלולים להצטבר וההרכב הכימי של הדם יוצא מאיזון.
אי ספיקה מסוג זה מתפתחת במהירות לפי מספר שעות או מספר ימים. אי ספיקת כליות אקוטית נפוצה בקרב אנשים מאושפזים, בעיקר בקרב חולי טיפול נמרץ. אי ספיקת כליות כרונית בדרך כלל נגרמת על ידי מחלה ארוכת זמן, כגון לחץ דם גבוה או סוכרת, כאשר נגרם במהלכה לכליות, דבר אשר מפחית את תפקודם התקין של הכליות עד לקריסתן.
גורמים
אי ספיקת כליות אקוטית מתרחשת ממספר סיבות. הראשונה שבהן היא ירידה באספקת הדם לכליות. אובדן דם, התקף לב ומחלות לב אחרות, שימוש באספירין, איבופרופן, תגובה אלרגית אנאפילקטית וגורמים נוספים, עלולים להפחית את אספקת הדם.
גורם נוסף הוא נזק ישר הנגרם לכליות על ידי קרישי דם, כולסטרול גבוה, מחלות מערכתיות ומחלות כלי דם. חסימה בדרכי השתן, פוגעת במערכת הניקוז של הגוף וגורמת להצטברות השתן וחומרי הפסולת בכליות, דבר אשר מוביל לאי ספיקת כליות.
אי ספיקת כליות כרונית נגרמת כתוצאה מלחץ דם גבוה וסוכרת. גורמים נוספים כוללים מחלות כליה וזיהומים, עורקי כליה צרים ושימוש בתרופות כמו איבופרופן וצ'לקוקסיב.
מהם התסמינים?
אי ספיקת כליות אקוטית מלווה בתסמינים כמו ירידה בתפוקת שתן, אגירת נוזלים הגורמת לנפיחות ברגליים ובאזורים אחרים, קוצר נשימה, עייפות, בלבול, בחילות, התקפים או תרדמת, וכאבים או לחץ בחזה. לעיתים, אי ספיקת כליות אקוטית אינה מלווה בתסמינים ומאובחנת באמצעות בדיקות מעבדה בלבד.
אבחון של אי ספיקת כליות
כמות השתן המופרשת במהלך היום מסייעת לרופא לאבחון אי ספיקת כליות (ירידה בתפוקת השתן).
ניתוח דגימות של השתן, עשוי לחשוף את אי ספיקת הכליות. כמו כן, ניתן לאבחן באמצעות בדיקת דם את רמות האוריאה קריאטנין- שני חומרים המשמשים למדידת תפקוד כליות.
בדיקות הדמיה כגון אולטרה סאונדוטומוגרפיה ממוחשבת (CT) מאפשרת לרופא לבחון את מבנה הכליות. כמו כן, בדיקת אולטרסאונד כליות מצביעה על אי ספיקת כליות אקוטית או כרונית. הכליות נצפות קטנות יותר באי ספיקת כליות כרונית.
בדיקת ביופסיה נעשית במקרים בהם הרופא ממליץ על לקיחת דגימת רקמה לצורך אבחון הגורם למחלה. דגימה מהכליה נעשית באמצעות החדרת מחט דקיקה דרך העור.
כיצד מטפלים באי ספיקת כליות?
הטיפול נועד למנוע סיבוכים אפשריים ואף מוות. מטרת הטיפול לאזן את רמות הנוזלים בדם באמצעות עירוי נוזלים תוך ורידי. תרופות משתנות ניתנות במקרים בהם המטופל סובל מנפיחות אשר נובעת מהצטברות נוזלים.
סידן, גלוקוז, סולפונייט מונעים הצטברות של אשלגן בדם, תופעה האופיינית לאי ספיקת הכליות. הצטברות אשלגן יכולה לגרום להפרעות קצב וחולשת שרירים.
דיאליזה מטרתה לסלק חומרים רעילים מהדם. כאשר חומרים אלה מצטברים בדם, הרופא ימליץ על המודיאליזה זמנית. אצל מטופלים הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית, הכליות מאבדות את תפקודן ומצריכות השתלת כליות או דיאליזה דרך הדם או פריטוניאלית, לסילוק החומרים המסוכנים.
ראו גם:
מחלת TTP- ארגמנת של קרישה וחסר טסיות: עד כמה היא חמורה? וכיצד מטפלים?
>
