מבחינה תפקודית, מקובל לחלק את מערכת העצבים ההיקפית של הגוף לשלושה חלקים עיקריים:
- מערכת עצבים המוטורית – אחראית על העצבוב שמוביל לתנועה.
- מערכת עצבים סנסורית – אלו הם תאי העצב (או "הנוירונים") שאחראיים על הפן התחושתי. עצבים אלו מעבירים את סוגי התחושות השונות (כמו חום/קור, כאב, מגע ועוד) אל המוח. עצבי המערכת הסנסורית נבדלים זה מזה בהרכבם ובגודלם בהתאם לסוג התחושה שאותה הם מעבירים.
- מערכת העצבים האוטונומית – מערכת אשר אין באפשרותנו להשפיע באופן מודע על פעילותיה. העצבים במערכת הזו הם האחראיים על הפעולות של האברים הפנימיים בגופנו המתרחשות באופן אוטומאטי, דוגמת פעימות הלב ומערכת העיכול.
מהי נוירופתיה?
מחלות וגורמים רבים עשויים להוביל לפגיעה בתאי עצב ובמערכת העצבים ההיקפית. השם לועזי נוירופתיה (נוירו – עצב, פתיה – מחלה) מתייחס למגוון הפגיעות שיביאו לפגיעה בעצבים אלו. הפעילות החשמלית העוברת בעצב פגוע תועבר באופן לא תקין, ללא כל גירוי חיצוני, ותייצר גירוי לא רצוי.
הגירוי מתורגם על ידי המוח לתחושות שונות כמו נימול, שריפה, דקירות וכו'. בקרב הלוקים בנוירופתיה, גם המגע הקל ביותר, עשוי ליצור תחושת כאב חד. במרבית המקרים מעורבות העצבים היא של איברים פריפריים כמו כפות הרגליים והידיים, אולם כל אזור אחר של הגוף עשוי להיפגע בהתאם לסוג העצבים שניזוקו כתוצאה מהנוירופתיה.
במקרים אחרים של נוירופתיה ישנן הפרעות הקשורות לפגיעה במערכת המוטורית. בדרך כלל מדובר על מקרים קשים ונדירים יותר של המחלה, והם עשויים להתלוות לניוון וחולשת שרירים. התלונות העיקריות במקרים כאלו ינועו בין קושי בביצוע פעולות עדינות דוגמת אחיזת חפצים קטנים וכתיבה, ועד קושי בהנעת הרגליים ושמירה על יציבות הגוף.
גורמים וסיבות
הסיבה הנפוצה ביותר לנוירופתיות בעולם המערבי היא כתוצאה מנזקי מחלת הסוכרת. רמות סוכר גבוהות ובלתי מאוזנות בדם, הן לאורך זמן בעלות פוטנציאל מזיק לתאי העצב.
עם הגורמים האחרים נמנים חסר תזונתי בויטמין B12 וחסרים תזונתיים אחרים, נזקי כימותרפיה, אלכוהוליזם ומחלות רבות נוספות. כמו כן, יתכן והנוירופתיה היא ביטוי של פגם גנטי הגורם לפגיעה במבנה העצב.
סיטואציה נוספת העלולה להוביל לנוירופתיה קשה היא בעקבות מחלות זיהומיות דוגמת שפעת ומחלות חום אחרות. נוירופתיה המתפתחת לאחר החלמה ממחלה זיהומית מכונה תסמונת על שם גיליאן ברה.
במקרים רבים מדובר בפגיעה קשה העלולה להגיע לכדי שיתוק שרירים. עם זאת, הפגיעה היא מוגבלת לרוב ולאחר פרק זמן החולים בגיליאן ברה מחלימים מהמחלה לחלוטין.
אבחנה וטיפול
הדיאגנוזה של נוירופתיה נעשית על בסיס סיפור המקרה, בשילוב הבדיקה הפיזיקאלית ובדיקות עזר נוספות. על סמך האנמנזה ניתן להתרשם מסוג הנוירופתיה ורמת הפגיעה. בבדיקה הפיזיקאלית הנוירולוג יתרשם מהחסר הנוירולוגי הקיים, למשל – פגיעה בתחושות מסוימות, חולשת שרירים וכדומה.
נתונים אלו מהווים רמזים חשובים לאבחנה, ובדרך כלל יתלוו אליהן גם בדיקות דם ובדיקות הולכה עצבית (EMG). במקרים ספציפיים יותר ידרשו אף בדיקות נוספות כמו ביופסיה של העור מהאזור הפגוע לביצוע אבחנה דפיניטיבית.
למרבה הצער, לא כל הנוירופתיות ניתנות לריפוי מלא. אף על פי כן, טיפול בגורמים להופעת והיווצרות המחלה יכולים להביא לרגרסיה מלאה של תלונות החולה. למועד תחילת הטיפול יש משמעות מכרעת לפרוגנוזה העתידית של החולה.
באופן כזה, מתן תוספי ויטמין B12 לחולים הנמצאים בחסר, יגרום להעלמות הסימפטומים הנוירולוגיים באם יינתן במועד המתאים, בעוד שעיכוב באבחנה יעלה את הסיכון לנזק עצבי בלתי הפיך.
חשוב לזכור שבמספר גדול של המקרים, אפשר להביא להאטת התפתחות המחלה על ידי מתן טיפול נכון, ומכאן המשמעות של פנייה לנוירולוג מומחה שיערוך את הבדיקות הדרושות ויעניק את הטיפול המתאים לבעיה. כיום משווקת בישראל ערכה לטיפול בנוירופתיה סוכרתית, ערכה זו הנקראת stim kit, מקלה על כאבם של הסובלים ומשפרת את איכות חייהם.
ראו גם:
מחלת FMF – קדחת ים תיכונית משפחתית
>
