נזלת אלרגית

נזלת אלרגית מוגדרת כגודש והפרשות מרירית האף ודרכי הנשימה העליונות, שנובעות מתהליך דלקתי-אימוני ולא ממחולל זיהומי.

נזלת אלרגית נפוצה באוכלוסייה, ומהווה גורם תחלואה מטריד בקרב חולים רבים. לא מדובר במחלה מסוכנת, אבל בהחלט יש בה כדי להעיב על איכות החיים.

גורמים לנזלת אלרגית

אצל חולים הסובלים מנזלת אלרגית, גורמים שונים עלולים להחמיר או לגרום להופעת הסימפטומים האלרגיים. חומרים אלו מכונים "אלרגנים", והם גורמים להפעלה של מערכת החיסון. האלרגנים המביאים לתגובה משתנים מאדם לאדם.

לעיתים קרובות מדובר באבקנים המגיעים מפרחים של צמחים ועצים שונים (למשל: דשא, זית), אלרגיה לחיות בית (למשל: חתולים), או לקרדית אבק הבית – יצור מיקרוסקופי זעיר הנמצא באבק בייתי.

סימנים וסימפטומים לנזלת אלרגית

הסימפטום הברור של נזלת אלרגית הוא גודש מציק ברירית האף. הגודש מקשה על הנשימה ולעיתים קרובות גם על השינה. הפרשות מרובות (נזלת) וגרד בעיניים מופיעים לעיתים קרובות גם כן.

הנזלת האלרגית אינה דומה לנזלת זיהומית – היא שקופה יותר (ולא צהבהבה ירקרקה), ונוזלית יותר. החולים מתלוננים גם על גרד בלוע, ודמעת מרובה. התגובה האלרגית והסימפטומים האופייניים נוטים להיחלש ולחלוף עם הגיל.

כיצד מאבחנים?

בדרך כלל, אבחנה של נזלת אלרגית ברורה מתוך הסימפטומים שמהם סובל החולה, ההיסטוריה הרפואית וההיסטוריה המשפחתית שלו. הצורך בבדיקות אבחנתיות מועט למדי.

סיוע אבחנתי לגורם שמחולל את התגובה הדלקתית נעשה באמצעות מבחני עור ("מבחני מטלית"). בבדיקה זו מוזרקת לעור חשוף, בדרך כלל בגב או בזרוע, כמות קטנה של החומר החשוד כאלרגן. תגובה עורית המתבטאת באודם ונוקשות מחזקת את החשד שהאדם סובל מתגובה אלרגית לחומר המוזרק.

לעיתים נדירות יותר נעזרים בבדיקות מתוחכמות המזהות נוגדנים מסוג IgE הפעילים ספציפית כנגד האלרגן.

מחלות נלוות

כאמור, נזלת אלרגית היא חלק מקבוצת מחלות אימוניות, הנוטות להופיע בשילוב. מחלות אלו מכונות מחלות "אטופיות", וככל הנראה הקשר בניהן נובע מרגישות גבוהה של מערכת החיסון, הגורמת לה לפעול ביתר כנגד מרכיבים שונים.

המחלות האטופיות הן אסטמה, דלקת עור אטופית (Atopic Dermatitis, המכונה בציבור הרחב "אסטמה של העור"), אלרגיה עונתית (Hay fever), ונזלת אלרגית. יש המצרפים למחלות האטופיות גם אלרגיות למוצרי מזון שונים.

מחלות אלו נוטות להופיע ביחד בחולים מסוימים, ולעיתים במקבצים במשפחה (למשל: האב סובל מדלקת עור אטופית, והבן סובל מאסטמה). משערים שכ-70% מחולי האסטמה סובלים מנזלת אלרגית.

טיפול בנזלת אלרגית

הטיפול בנזלת אלרגית מחולק לשלושה: מניעה, טיפול סימפטומטי וטיפול אנטי דלקתי.

מניעה כוללת התרחקות מחשיפה ככל שניתן לאלרגן (הידוע, או שאינו ידוע). לעיתים מומלץ אף לעבור דירה או לשנות מקום מגורים, במידה והסימפטומים קשים ופוגעים באיכות החיים. מניעה כוללת גם ניקוי תכוף של אבק בבית, כביסה תכופה של מצעים ובגדים, וכדומה.

טיפול סימפטומטי בנזלת האלרגית כולל בעיקר תרופות ממשפחת נוגדי ההיסטמינים. תרופות אלו פוגעות בקליטת ההיסטמין בקולטניו בגוף. היסטמין אחראי לחלק נכבד מהתגובות האלרגיות אצל החולים.

תרופות אנטי היסטמניות נפוצות כללות את הלורטדין ודסלורטדין. גודש באף ונזלת מרובה משתפרים תחת טיפול בתרופות מקבוצת אלאפ-אנדרנרגים, המכווצים כלי דם. כיווץ כלי דם ברירית האף מביא לספיחת נוזלים והקלת הגודש.

תרופה נפוצה המשמשת למטרה זו היא סינופד (פסאודואפדרין). יש לשים לב לתופעות לוואי של התרופה, כמו העלאת לחץ דם. תרופה זו אינה מומלצת לנשים בהריון ולחולי לב.

מכיוון שנזלת אלרגית נובעת מתגובה אלרגית בלתי תקינה. מספר תרופות פעולות להפחתת פעילותה של מערכת החיסון. התרופות היעילות ביותר לדיכוי חיסוני הם סטרואידים, הניתנים בתרסיס לאף. ניתן להיעזר גם בתרופה מונטלוקסט (סינוגלייר).

טיפול באימונותרפיה כולל הזרקות מרובות של האלרגן לגוף, בכמויות נמוכות מאוד, כדי לגרום למערכת החיסון ל"הכיר" את האלרגן ו"להתרגל" אליו. טיפול באימונותרפיה הוא טיפול ממושך, בן כמה שנים, שנפסק רק לאחר שהוכח היעדר תגובה אלרגית לאחר חשיפה לאנטיגן. בטיפול זה נעשה שימוש במצבים קשים, כאשר לא נצפתה הקלה עם אפשרויות טיפול אחרות.

ראו גם:
אנפילקסיס – שוק אנפילקטי

>