תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקליים הן תרופות נגד דיכאון מהדור הישן. כיום תרופות אלו משמשות בעיקר לטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת חרדה כוללנית, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעת פאניקה. כמו כן, במקרים מסוימים ניתן לטפל בהן לטיפול בתסמונות כאב שונות.
בין היתר במשפחת התרופות הטריציקליות ניתן למצוא תרופות כגון: פרוטריפטילין, דסיפרמין, קלומיפרניל, דוקספין ועוד.
כיצד פועלות התרופות ממשפחת הטריציקליים?
בין שעתיים לשמונה שעות לאחר הנטילה של התרופות ממשפחה זו (התרופות ניטלות דרך הפה), הן מגיעות לרמת השיא שלהן בדם. זמן מחצית החיים של התרופות במשפחה זו ארוך יחסית ועומד על בין עשר לשבעים שעות ולפיכך יש לקחת אותן אחת ליום בלבד ותוך חמישה עד שבעה ימים לכל היותר ניתן להגיע לשיווי משקל בדם.
התרופות במשפחה זו פועלות במערכת העצבים המרכזית על ידי חסימה של הטרנספורטר של סרוטונין ונוראפינפרין. באופן כזה הן מעלות רמת המוליכים העצביים הנ"ל במרווח הסינפטי.
כל אחת מהתרופות במשפחה זו מתאפיינת באפיניות שונה למוליכים השונים. כך לדוגמה דסיפרמין סלקטיבית במיוחד לנוראפינפרין בלבד ואילו קלומיפרניל היא הסלקטיבית ביותר לשני המוליכים העצביים במקביל.
על ידי העלאת הרמות של הסרוטונין והנוראפינפרין, מתרחשת ירידה של סף הדיכאון והפחתה במידת החרדה. בנוסף לכך, התרופות במשפחה זו משפיעות באופן אנטגוניסטי על רצפטורים של היסטמין, אצטילכולין ועל רצפטורים אדרנרגיים מסוג a2 ו- a1. ההשפעות המשניות האלו מכתיבות את סוג תופעות הלוואי של התרופות השונות.
אילו תופעות לוואי אפשריות קיימות לתרופות השונות?
ההתוויות לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקליים הן אותן ההתוויות לנטילת תרופות ממשפחת ה- SSRI. למעשה, במובנים רבים התרופות ממשפחת ה- SSRI החליפו את התרופות ממשפחת הטריציקליים ולכן בדרך השימוש בתרופות מיועד עבור מטופלים שלא יכולים להתמודד בצורה טובה עם תופעות הלוואי של התרופות ממשפחת ה- SSRI. עם זאת, גם לתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקליים ישנו מגוון רחב של תופעות לוואי להלן:
- תופעות לוואי פסיכיאטריות – רמות גבוהות בדם של תרופות טריציקליות עלולות להוביל לדליריום ובלבול, להחרפה של פסיכוזה קיימת וכן למצב של מאניה במצבים בהם הן ניתנות לחולים הסובלים מהפרעה דו קוטבית ובזמן הנטילה נמצאים בפאזה הדיכאונית.
- תופעות לוואי לבביות – התרופות במשפחה זו עלולות לגרום להאצה בקצב פעימות הלב, מצב המכונה טכיקרדיה. למעשה, הסיבה השכיחה ביותר להפסקת הנטילה של התרופות השונות במשפחה זו, במיוחד באנשים צעירים היא טכיקרדיה. מעבר לכך, הן עלולות לגרום להפרעות שונות בקצב הלב כמו למשל השטחה של גלי T, ירידה במקטע ST והארכת מקטע QT.
- תופעות לוואי אנטיכולינרגיות – עצירות, יובש בפה, אצירת שתן, ראיה מטושטשת ועוד.
- תופעות לוואי נוירולוגיות – פגיעה בקואורדינציה, רעד בגוף, תסמינים שונים של פרקינסון ועוד.
- תופעות לוואי כלליות – אין אונות בגברים, בחילות, הקאות, ישנוניות, הזעת יתר, תת לחץ דם אורתוסטטי, פריחה עורית ועוד.
מה הוא המינון שיש ליטול?
המינון מותאם אישית, אך ברוב המקרים המינון ההתחלתי הוא עשרים וחמישה מיליגרם ליום. בהתאם לצורך ניתן להעלות את המינון באופן הדרגתי תוך פיקוח ומעקב מתמיד אחרי השיפור במצבו של המטופל ואחרי תופעות לוואי אפשריות.
מינון יתר של התרופות במשפחה זו עלול לגרום למוות ולכן המרשם שניתן לרכישת התרופה בדרך כלל ניתן לפרק זמן של שבוע. כמו כן, ברוב המוחלט של המקרים לא נהוג לתת את התרופות לילדים, אלא אם כן מדובר על הטיפול האפשרי היחיד לאחר שנוסו טיפולים רבים אחרים.
>
