אנדוקרדיטיס זיהומית – מהי? וכיצד ניתן להתמודד איתה?

אנדוקרדיטיס זיהומית, או "דלקת זיהומית של קרום פנים הלב", היא מחלה זיהומית שאינה שכיחה יתר על המידה – כ-10-3 מקרים מבין 100,000 איש שנה לערך – אבל נחשבת למורכבת בכל קנה מידה. המחלה מקושרת עם אחוזי תמותה גבוהים, מה שלא צריך להפתיע כאשר בוחנים את האופן בו היא מתפתחת ואת האיברים המעורבים. עם זאת, כיום היצע הטיפולים רחב ויעיל מאשר בעבר.

מהי אנדוקרדיטיס זיהומית?

אנדוקרדיטיס זיהומית היא דלקת בפנים הלב, לרבות מסתמי הלב. במהלך המחלה נוצרות על פני מסתמי הלב "וגטציות" – טסיות דם, מושבות חיידקים וחלבון בלתי מסיס בשם פיברין – אשא עלולות להביא לפגיעה בלב או בבמכשירים מלאכותיים המותקנים עליו, לרבות קוצבי לב. פגיעה זו עלולה להיות מסכנת חיים, גם עקב הסיכון להיווצרות של פגיעה מערכתית שהמקור שלה הוא שליחה של תסחיפים מזוהמים לאיברי ולמערכות הגוף השונים.

אנדוקרדיטיס זיהומית, כפי שאפשר בוודאי להסיק משמה, נגרמת ברוב המקרים על ידי זיהום: בדרך כלל הזיהום הזה יהיה חיידקי, אם כי ייתכן מצב של זיהום ממקור פטרייתי. החיידקים המרכזיים המקושרים למחלה, דוגמת סטפילוקוקים או סטרפטוקוקים, עלולים להגיע לזרם הדם ממקומות שונים – לרבות מערכת העיכול או אפילו הפה והשיניים. במילים אחרות: מחלות שיניים וחניכיים על בסיס חיידקי עלולות במקרים הקיצוניים לפגוע גם בלב.

מה גם גורמי הסיכון לאנדוקרדיטיס זיהומית?

בשנים עברו, ובמידה רבה כיום במדינות מתפתחות, אנדוקריטיס זיהומית נגרם פעמים רבות עקב מחלת לב שיגרונית. עם התפתחות הרפואה השתפרו דרכי הטיפול במחלה, כך שכיום יש כלים המאפשרים למנוע היווצרות שלה לחלוטין. הדבר הביא לשינוי מסוים של מפת גורמי הסיכון, אולם הסיכון הזה עדיין קיים ומוחשי עבור רבים. בלא מעט מצבים אנדוקריטיס זיהומית נובע ממומים מולדים בלב, בין אם תוקנו באופן חלקי ובין אם לא טופלו כלל. לעיתים מקור הבעיה הוא במסתמים, בקוצבי לב ובדפיברילטורים שהושתלו בגוף, או לחלופין מנוכחות של צנתרים או מביצוע של דיאליזה.

לעיתים הסיכון נובע מאורח החיים של האדם, כשהדוגמה המובהקת לכך היא אנשים המכורים לסמים ומזריקים לוורידים שלהם סמים, פעולה במסגרתה עלולים להיכנס לזרם הדם חיידקים וזיהומים שונים.

מהם התסמינים המרכזיים של המחלה?

אנדוקרדיטיס היא מחלה זיהומית שההתמודדות שלה עלולה להיות מורכבת, הן בטווח הקצר והן הארוך. התסמינים המרכזיים שנובעים מהבעיה הם חום (לעיתים בשילוב של צמרמורת והזעת יתר) ואיוושה לבבית, חדשה או קיימת.
המחלה עלולה להביא לתסמינים נוספים דוגמת כאבי גב או מפרקים, תסחיף עורקי, תסמינים נוירולוגיים דוגמת בלבול או חולשת צד, אובדן תיאבון וירידה במשקל ועוד.

כיצד מאבחנים ומטפלים באנדוקרדיטיס זיהומית?

אנדוקריטיס זיהומית ניתן לזהות באופן כמעט מוחלט באמצעות בדיקות מעבדה, שעשויות להצביע על עלייה במדדי הדלקת, אנמיה, הימצאות של קומפלקסים נוגדנים בדם, עלייה בספירת תאי הדם הלבנים (לויקוציטוזיס) ועוד. הוגדרו כמה סוגי קריטריונים המשמשים לאבחנה, חלקם "מג'וריים" וחלקם מינוריים.

לאחר קבלת תמונה מלאה על סוג הבעיה, דרגת החומרה שלה והיקפה, יכול להתחיל הפן הטיפולי במחלה. מטרה ראשונה של הטיפול היא להשמיד את כל החיידקים המזיקים, מה שנעשה לרוב באמצעות מתן טיפול אנטיביוטי דרך הווריד לפרקי זמן ממושכים. יש מקרים בהם מוחלט לבצע ניתוח על מנת להפחית את הסיכון לסיבוכי המחלה, לתחלואה הקשה ולתמותנה הנובעים ממנה. באמצעות הניתוחים אפשר להחליף או לשקם את מסתם הלב המביא לאי ספיקה, במקביל לכריתה של הרקמה אשר מהווה חלק מהזיהום.

מקורות ולקריאה נוספת:
דלקת זיהומית של פנים קרום הלב (Endocarditis) – Infomed
Infective Endocarditis – Merck Manual
Antibiotic Prophylaxis for Infective Endocarditis: A systematic Review and Meta-Analysis>