כיצד להתמודד עם חרדה?

הפרעות חרדה הן משפחה מגוונת של הפרעות, שכולן מתאפיינות בפחד מפני משהו שבדרך כלל אינו נחשב למסוכן יותר מידי או מפחיד. חרדה עשויה להתעורר כתוצאה מחשיפה לאובייקט כלשהו (לעיתים קרובות אובייקט שגרם לטראומה כלשהי בעבר), כמו כלב, עכביש, מים, מעלית ועוד או כתוצאה מחשיפה לאנשים וסיטואציות חברתיות כמו שמתרחש בחרדה חברתית.

במקרים אחרים, החרדה מתעוררת כתוצאה מכך שהיא התעוררה בעבר. כלומר, האדם חרד מפני התקפי חרדה (שהם תופעה נפוצה אותה חווה כשליש מהאוכלוסייה הבריאה). במקרים אחרים, החרדה היא כללית יותר, ופשוט מאפיינת את האדם ש"מצמיד" אותה לכל אובייקט או אירוע חולף.

בניגוד לפחד, שמטרתו להזהיר אותנו שמשהו מסוכן הולך לקרות, ולהכין אותנו לקראת ההתמודדות, החרדה רק פוגעת ביכולת שלנו לתפקד. היא גורמת לאנשים להימנע מפעילויות או מצבים שונים, היא מביאה לעוררות יתר גופנית שעלולה לפגוע בבריאות, והיא פוגעת באופן מובהק באיכות החיים. כמו כן, חשוב לציין שמקרים רבים מאוד מופיעה החרדה בקומורבידיות עם הפרעות נוספות, ובראשן הדיכאון.

טיפול בחרדה

הטיפול המומלץ בחרדה כולל בדרך כלל שני מרכיבים – טיפול פסיכיאטרי בחרדה, וטיפול פסיכותרפויטי.

טיפול פסיכיאטרי

הפסיכיאטר הוא הגורם שמאבחן הפרעת חרדה, ומאבחן את סוגה. על פי האבחנה הזו מותאם טיפול שמטרתו צמצום תחושת החרדה, וצמצום סימפטומים נלווים נוספים (כמו סימפטומים דיכאוניים). נוגדי החרדה הנפוצים ביותר כיום שייכים לקבוצת SSRI. זוהי תרופה שבמקורה יועדה לטיפול בדיכאון, אך השפעתה על סימפטומים חרדתיים מוכרת.

פרוזאק, ציפרלקס, סרקוואל וקרובי משפחתם יעילים ביותר בהפחתה של חרדה, בעיקר חרדה מוכללת. לתרופות אלה מעט תופעות לוואי באופן יחסי, והן בדרך כלל חולפות לאחר מספר שבועות. לוקח מספר שבועות על מנת שהתרופות יגיעו לרמת ההשפעה המקסימאלית שלהן, ולאחר מכן אפשר להתאים באופן מדויק יותר את המינון הדרוש.

בנוסף, אנשים רבים הסובלים מחרדות מרגישים שלפעמים יש עלייה חדה ברמת החרדה, גם כשהם נוטלים נוגדי חרדה, ויש צורך לעשות שימוש בתרופות הרגעה. הנפוצות ביותר הן הוואליום והוואבן, המשמשות להרגעה בנקודת זמן מסוימת. כאן יש לבדוק שאין שימוש יתר בתרופות שמיועדות ל- SOS.

כאשר רמת החרדה כה גבוהה שאינה מאפשרת תפקוד סביר בקהילה, מגיעים לפעמים אנשים הסובלים מחרדה למסגרות אשפוז (אשפוז יום או אשפוז מלא), כאשר המטרה להביא לאיזון, הן ברמה התרופתית, והן ברמה הרגשית. כאשר התרופות אינן מועילות, נעשה לעיתים שימוש בטיפול נזעי חשמל (ECT), שיכול לעיתים להועיל בהפחתת רמת החרדה. הטיפול נעשה בהרדמה מלאה, תוך פיקוח רפואי ופסיכיאטרי צמוד. תופעות הלוואי כוללות פגיעה קלה בזיכרון הקרוב, וכאבי ראש שחולפים לאחר מספר שעות.

טיפול פסיכולוגי

לעיתים, להפרעת החרדה יש טריגר ברור שעורר אותה (למשל, חוויה טראומטית, מפגש לא נעים עם כלב או מוות של אדם קרוב), ובפעמים אחרות תחושות החרדה מתעוררות כאילו מאליהן. בכל מקרה, יש חשיבות לטיפול פסיכולוגי, על מנת לאפשר לאדם לשלוט ברמת החרדה שלו, ולהוריד את התלות בתרופות הפסיכיאטריות. ישנו מגוון רחב של הצע לטיפולים בהפרעות החרדה, וכל אדם צריך לבחור את הטיפול שנראה לו מתאים ביותר עבורו. נסקור להלן מספר טיפולים נפוצים:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): טיפול זה נעשה נפוץ יותר ויותר בטיפול בהפרעות חרדה, משום שהוא ממוקד מטרה וקצר מועד. בטיפול בוחנים המטופל והמטפל ביחד את הגורמים המעוררים חרדה אצל המטופל, את המחשבות החרדתיות המתעוררות בו (שמתאפיינות בדרך כלל בהיותן שליליות ובעלות אחיזה רופפת במציאות), ואת ההתנהגויות הנגרמות מהחרדה (בדרך כלל הימנעות). לאחר לימוד טכניקות של הרגעה עצמית, נחשף המטופל בהדרגה ובשמירה לגורמים מעוררי החרדה, עד שאינם מעוררים עוד חרדה.
• טיפול דינאמי: מתאים בעיקר כאשר החרדה היא מוכללת, שגורמיה אינם ידועים, או ששורשיה נעוצים בחוויות מכוננות במהלך ההתפתחות. זהו טיפול ארוך טווח, הנשען על יצירת קשר  טיפולי עם המטפל, ובחינת החוויות המודעות והלא מודעות של האדם במהלך התפתחותו, על מנת שיהיה אפשר לפתור קונפליקטים פנימיים ולהפחית את תחושת החרדה.

>