הפרעות החרדה מאופיינות כולן בהתעוררות של פחד בלתי נשלט מגורמים שלא אמורים לגרום לפחד, ואינם גורמים לפחד בדרך כלל אצל אנשים אחרים.
בתוך הפרעות החרדה, מאופיינות חרדות ספציפיות, הנקראות גם פוביות. כאשר מדובר בפוביה, החרדה מתעוררת בחשיפה לאובייקט או לפעולה מסוימים ומוכרים. הפוביות הנפוצות הן מגובה, מדם, מבעלי חיים שונים ועוד.
בדומה לפוביות הספציפיות, מוגדרת בתחום הפסיכיאטריה גם החרדה החברתית. היא דומה לפוביה משום שהחרדה אינה תואמת את הנסיבות, ומתעוררת כתוצאה מחשיפה כלשהי לסיטואציות ברורות ומוכרות- סיטואציות חברתיות.
תסמינים של חרדה חברתית
אנשים הסובלים מחרדה חברתית חשים את הסימפטומים כאשר הם נחשפים לסיטואציות שונות מול אנשים. ישנם כאלה שהחרדה תתעורר אצלם במקרים בהם הם צריכים להיות מעורבים חברתית, לדבר בפני אנשים או ליצור קשרים חברתיים, וישנם אנשים שאצלם החרדה החברתית קיצונית עוד יותר, והיא מתעוררת בכל סיטואציה בה הם נמצאים בחברה, אפילו באוטובוס, למשל.
הסימפטומים כוללים, בראש ובראשונה, תחושה סובייקטיבית של פחד וחרדה. התחושה הזו יכולה להתבטא בתחושות בגוף (כמו קוצר נשימה, כאבי בטן או כאבי ראש, הזעת יתר ועוד), וכן במחשבות.
המחשבות הקשורות לחרדה הן בדרך כלל כלליות מאוד, ושליליות מאוד ("אני אף פעם לא אצליח…", "אני תמיד…" וכדומה). הרגשות שעולים עם התחושות והמחשבות הללו הן קשות, ויכולות אפילו להוביל את האדם למצב של דיכאון, פגיעה בערך העצמי, וחוסר בטחון.
חרדה חברתית מתבטאת גם בגוף, בתסמינים שיוצרת המערכת הפרא-סימפטטית (האחראית על תגובה של "להלחם או לברוח" בחשיפה לאיום אמיתי). אל מול סיטואציה חברתית המערכת מעוררת את הגוף.
הדופק עולה, לחץ הדם עולה, פעולות של מערכות שלא נחוצות להתמודדות מופסקת (כך שמרגישים צורך להתפנות בשירותים, למשל), הלשון מתייבשת, השרירים מתחממים ומתחילים לרעוד, ובלוטות הזעה מתחילות לפעול. תגובות אלה הן רצויות כשהאיום אמיתי, אך הן מטרידות מאוד כשאין צורך להתמודד.
קבוצה נוספת של סימפטומים היא התנהגותית- בדרך כלל אנשים שסובלים מחרדה חברתית (כמו מפוביות אחרות) נוטים להימנעות מהסיטואציות שמפחידות אותם. זה יכול לגרום לפגיעה משמעותית ביכולת התפקוד שלהם.
גורמים לחרדה חברתית
חרדה חברתית עשויה לנבוע מהתנסויות לא נעימות בחברה, כמו גם מנטייה גנטית או אישיותית מולדת. כך או כך, יש נטייה לפוביות, ולחרדה חברתית באופן ספציפי להזין את עצמן, ולהוות נבואה שמגשימה את עצמה.
כאשר אדם מגיע לסיטואציה חברתית, מתעוררות המחשבות, התחושות והתגובות הפיזיולוגיות לחרדה. תגובות אלה כשלעצמן באמת פוגעות ביכולתו של האדם לתפקד בסיטואציה.
הן גורמות למבוכה, מקשות על הדיבור, מקשות על ההסתגלות לסיטואציה. בפעם הבאה, האדם יפחד שאותן תגובות יופיעו שוב, ולכן הוא נמנע מהסיטואציה החברתית. כך הוא מתרגל פחות את הסיטואציה, ונעשה חרד יותר ויותר מלהקלע למצבים חברתיים.
כיצד מאבחנים?
חרדה חברתית עשויה לפגוע באופן חד בתפקודו של האדם, ביכולתו להתפתח ולחיות בעולם, משום שכמעט כל דבר דורש התנסויות חברתיות. לכן, האבחנה של חרדה חברתית היא קלה יחסית, כאשר אדם מרגיש שהוא מוגבל בפעולותיו.
טיפול בחרדה חברתית
ישנם מגוון של טיפולים בחרדה חברתית. ראשית, לעיתים יש מקום למתן טיפול תרופתי אנטי-חרדתי, בעיקר כאשר החרדה פוגעת באופן משמעותי ביותר בתפקוד.
הטיפולים הפסיכותרפויטים הנלווים חשובים לא פחות. ישנם טיפולים ארוכי טווח, כמו הטיפול הדינמי, שמטרתו למצוא את מקור החרדה, להבינה, וכך לנסות להפחיתה.
כיום מקובל כי הטיפולים המתאימים ביותר לטיפול בפוביות ובחרדה חברתית הם הטיפולים הקוגניטיבים התנהגותיים. זהו טיפול קצר טווח, ממוקד מטרה, שעיקרו חשיפה מבוקרת ומוגנת לסיטואציות מעוררות החרדה, על מנת להרגיל את הגוף ואת הנפש אליהן, עד שהחרדה לא תתעורר עוד.
>
