הפלרה של מי השתייה, כלומר הוספה של פלואוריד למים המיועדים לשימוש האוכלוסייה, נועדה להפחית את שיעורי העששת בקרב האוכלוסייה, בדגש על ילדים. הפלואוריד משפר במידה רבה מאוד את העמידות של השיניים נגד עששת וזאת למשל הסיבה לכך שבחלק ניכר ממשחות השיניים ניתן למצוא כיום תוספת של פלואוריד.
הפלרת מי השתייה מאפשרת להגדיל את השימוש בפלואוריד, בעיקר בקרב האוכלוסיות החלשות, שלא מקפידות לשמור על היגיינת השיניים ועל בריאות השיניים שלהן.
ההיסטוריה של הפלרת מי השתייה בעולם
בשנת 1901 תוארה לראשונה במדינת קולורדו שבארצות הברית, תופעה בריאותית הבאה לידי ביטוי בהופעת כתמים בצבע לבן עד חום על השיניים של התושבים. התופעה נחקרה רבות ועד שנת 1916 נמצא כי התופעה קשורה לצריכה של מים ממקורות מסוימים. בשנת 1931 כבר היה ידוע כי מקור התופעה המשונה בצריכה של מים המכילים שיעור גבוה במיוחד של פלואוריד.
בעקבות זאת שונה שם התופעה מ"שיניים מנומרות" ל"פלואורוזה" (Fluorosis). במחקרים הראשונים שעסקו בתופעה החדשה שהתגלתה נמצא כי ישנו יחס הפוך בין מ לבין פלואורוזה, כלומר באזורים שבהם שיעור הפלואורוזה היה גבוה, שכיחות העששת הייתה נמוכה.
בשנים האלו ערך קצין רפואת שיניים שהתמחה בבריאות הציבור מחקר אפידמיולוגי שעסק בקשר שבין תחלואה בפלואורוזה לבין ריכוז הפלואוריד במי השתייה וממצאיו ומסקנותיו היוו את הבסיס לטכניקה של הפלרת מי השתייה.
בשנת 1942 נמצא במחקר מקיף שנערך גם כן בארצות הברית כי בערים שבהן הרמה של הפלואוריד במי השתייה הייתה מתחת ל- 0.2 ppm, שיעור העששת היה גבוה במיוחד ואילו בערים שבהן רמת הפלואוריד במים הייתה גבוהה מ- 0.6 ppm, שיעור התחלואה היה נמוך בחמישים עד שישים אחוז בממוצע, ללא תסמינים של פלואורוזה.
הפעם הראשונה שבה בוצעה הפלרה יזומה של מי שתייה התרחשה בשנת 1945 במישיגן שבארצות הברית. בתקופה הזה בדיוק התחילו לאסוף נתונים משמונה ערים בארצות הברית שבארבע מהן צרכו מי שתייה טבעיים עם רמות נמוכות של פלואוריד ואילו בארבע האחרות צרכו מי שתייה שהופלרו עד לרמה של 1-1.2 מ"ג לליטר. במעקב של חמש עשרה שנים נמצא כי שיעור ההימצאות של מחלת העששת פחת בחמישים עד שבעים אחוז בקרב ילדי הערים שצרכו מים שעברו הפלרה.
טיעוני המתנגדים להפלרת מי שתייה בישראל
כבר בשנות השבעים של המאה העשרים עלו הצבעות להפלרת מי השתייה בישראל וזמן קצר לאחר שהחלו בהכנות להפלרה, צצו ועלו ההתנגדויות לפעולה, בעיקר בקרב ארגונים שפעלו בתחום זכויות האזרח. לטענת המתנגדים, לכל חולה יש את החופש להחליט בעצמו האם הוא מעוניין או לא מעוניין לקחת את הטיפול הרפואי המתאים עבורו באופן אישי.
בין היתר חשוב להזכיר בנושא ההתנגדויות להפלרת מי השתייה בישראל את עמותת "אדם, טבע ודין" הפועלת כבר שנים רבות נגד ההפלרה וכמובן שגם את העתירה שהוגשה לבג"ץ בשנת 2002 על ידי עיריית הרצליה ומשרד השלטון המקומי נגד המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות.
הטיעונים המרכזיים נגד ההפלרה הם שעדיין קיימת מחלוקת מדעית נוקבת בנוגע למינון המדויק של פלואוריד המומלץ לצריכה וכי 97% ממדינות אירופה כלל לא מפלירות את מי השתייה שלהן.
הפסקת הפלרת מי השתייה בישראל
ב- 2014, נכנס לתוקפו סעיף חדש בתקנות המים לפיו אין עוד חובה להפליר את מי השתייה בישראל. הסעיף נכתב בעקבות המלצת ועדת עדין שבחנה את הנושא והמליצה להפסיק את ההפלרה ובכך יישרה ישראל קו עם רוב מדינות העולם.
עם זאת, בשנת 2015, החליט סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להחזיר את חובת ההפלרה של מי השתייה, ובכך ביטל את החלטה של שרת הבריאות הקודמת יעל גרמן.
ראו גם:
למה חשוב שתשתו מים?
>