צהבת היא תופעה שבה מתרחשת שקיעה של פיגמנט צהוב ברקמות, הנקרא בילירובין. הוא נוצר בגופנו באופן טבעי בעיקר כתוצאה מפירוק של מיוגלובין והמוגלובין. ברגע היווצרו של הבילירובין, הוא אינו מסיס במים ולכן אינו מופרש מהגוף. במצב זה הוא נקרא בילירובין לא מצומד. לאחר שהבילירובין נקשר לחלבון הנקרא אלבומין, הוא נישא עם זרם הדם, מגיע לכבד, נקשר בכבד לחומצה גלוקורונית והופך להיות מסיס במים.
כאשר הבילירובין מסיס במים (בילירובין מצומד), הוא מופרש לכיס המרה, ממנו הוא עושה את דרכו למערכת העיכול ובסופו של דבר מופרש בצואה. אם הבילירובין לא מסולק בקצב הרצוי, הוא מתחיל לשקוע ברקמות שונות ולבוא לידי ביטוי למשל בהצהבה של לובן העין, של העור ועוד.
חשוב מאוד להבין כי צהבת היא לא מחלה העומדת בפני עצמה, אלא תסמין בלבד. כך לדוגמה אדם הסובל ממחלה בכבד, עשוי לפתח צהבת, על רקע חוסר יכולת לפרק את הבילירובין בקצב הרצוי.
צהבת ילודים היא תופעה שכיחה ביותר, המתרחשת בקרב עד שישים אחוז מהתינוקות היונקים. בתינוקות בני יומם ישנו צורך לפרק כמות גדולה מאוד של המוגלובין וזאת משום שההמוגלובין של העובר המתפתח ברחם שונה מההמוגלובין הדרוש לחיים מחוץ לרחם.
ההמוגלובין המיוצר במהלך החיים התוך רחמיים מאפשר העברה יעילה ואיכותית יותר של חמצן מהאם לעובר ולאחר היציאה לאוויר העולם ההמוגלובין בגופו של העובר מתפרק במהירות. במקרים בהם הכבד של הילוד לא מצליח לעמוד בקצב הפירוק הנדרש ממנו, תופיע צהבת.
מה הם הגורמים לצהבת ילודים?
צהבת ילודים נגרמת כפי שציינו מרמות גבוהות של בילירובין בדם. מצב זה נקרא בשפה המקצועית היפרבילירובינמיה. בגדול ניתן לחלק את כל הגורמים להיפרבילירובינמיה בילודים לארבע קבוצות עיקריות להלן:
- עלייה בייצור של הבילירובין – המוליזה אוטואימונית, מחלות מולדות בקרום תאי הדם האדומים, ספסיס, המוליזה על רקע המטומה או פוליצטמיה ועוד.
- ירידה ביכולת הפינוי של הבילירובין – תת פעילות מולדת של בלוטת התריס, תסמונת ג'ילברט, תסמונת קריגלר-נג'ר מסוג 2 ועוד.
- עלייה במחזור האנטרו-הפטי – גלקטוזמיה, צהבת חלב אם, צהבת הנקה (הנקה לא מספקת הגורמת לירידה במשקל ביום השלישי עד החמישי לחיי התינוק) ועוד.
- זיהומים שונים העוברים מהאם לילוד – עגבת, הרפס, אדמת, טוקסופלזמה ועוד.
מה הם התסמינים של צהבת ילודים?
ההתבטאות התסמינית של צהבת ילודים נובעת מהשקיעה של הבילירובין בעור ובמוח. כאשר ריכוז הבילירובין גבוה מ- 25 מיליגרם לדציליטר, עשויה להתפתח פגיעה מוחית. הפגיעה המוחית במקרים האלו מתבטאת באנצפלופתיה חריפה. במקרים הקלים האנצפלופתיה הפיכה, אך במקרים החמורים היא עשויה להוביל לקרניקטרוס, כלומר פגיעה קבועה וכרונית.
קרניקטרוס עשויה לבוא לידי ביטוי בחוסר שליטה על השרירים (ספסטיות והיפר תנועתיות), חוסר התפתחות של האמייל בשיניים, שיתוק בשרירי העיניים (חוסר יכולת להביט למעלה) ובעיות שמיעה על רקע חדירת הבילירובין לעצב השמיעה.
כיצד מאבחנים צהבת של הילוד?
כאשר מתקבל תינוק לתינוקיה לאחר הלידה, יש לוודא שגוון העור שלו תקין ושאינו צהבהב. אם גוון העור של התינוק צהבהב, יש לבצע באופן מידי בדיקת בילירובין. כמו כן, על האחיות לבדוק את עורו של התינוק לפחות פעם אחת בכול משמרת במהלך האשפוז בתינוקיה ואם מופיעים סימנים לצהבת ביממה הראשונה לאחר הלידה, יש לבצע גם כן בדיקת בילירובין בדחיפות. יש לפרש את ממצאי הבדיקה ולהעריך את הסיכוי להתפתחות סיבוכים לפי מיקום הנתון בעקומת האחוזונים לבילירובין בהתאם לגיל התינוק (בשעות).
אם רמת הבילירובין מעל אחוזון 75, יש להעריך את התינוק לנוכחות של גורמי סיכון ולבדוק האם ניתן לטפל בתינוק באמצעות טיפול באור, בהתאם לקריטריונים ולמדדים הרלוונטיים. גורמי הסיכון המרכזיים להיפרבילירובינמיה הם מין זכר, תינוק לאם סוכרתית, ירידה ניכרת במשקל, דימומים תת עוריים נרחבים, תשניק פרינטלי, צהבת שהתפתחה תוך פחות מיממה מהלידה, גיל הריון 37 שבועות או פחות ועוד.
על מנת לאתר חלק מגורמי הסיכון, עוד לפני הופעת ההיפרבילירובינמיה, יש לבצע את הבדיקות הבאות באופן שגרתי: בדיקת DAT ובדיקת סוג דם בתינוקות שנולדו לאימהות עם סוג דם שלילי או O, בדיקה לחסר באנזים G-6-PD וספירת דם עם רטיקולוציטים (אם התינוק סובל מצהבת הדורשת טיפול או אם רמת הבילירובין מעל אחוזון 95). כיום, קיימת גם אפשרות לבצע בדיקה לבירור רמות הבילירובין דרך העור בצורה שאינה חודרנית.
כיצד מטפלים בצהבת ילודים?
בחלק מהמקרים לא יהיה צורך להגיש טיפול אלא רק לעקוב. במקרים בהם יהיה צריך לטפל למניעת נזק נוירולוגי, מדובר בעיקר על הטיפולים הבאים:
- טיפול באור – פוטותרפיה הוא הטיפול היעיל ביותר כיום להורדה של רמות הבילירובין. הטיפול גורם לשינוי במבנה של הבילירובין הבלתי ישיר והופך אותו למסיס במים וזאת על מנת שניתן יהיה לעקוף את הצורך בפעולת הכבד לצורך הפרשת הבילירובין מהגוף.
- Intravenous Immune Globulin) IVIG) – אם העלייה בבילירובין התפתחה על רקע אוטואימוני, ניתן לשקול שימוש בנוגדן תוך ורידי.
- החלפת דם – למעט מקרים קיצוניים, כמו לדוגמה במקרים בהם רמת הבילירובין גבוהה מ-25 מיליגרם לדציליטר, החלפת דם התינוק תתבצע לאחר שניסו לטפל באמצעות אור במשך שלוש עד ארבע שעות. כמו כן, אם ישנה עדות לנזק נוירולוגי על רקע רמות הבילירובין הגבוהות, הרי שיש להתחיל את הטיפול ללא דיחוי.
- הנקה תכופה – אם מדובר בתינוק הסובל מצהבת הנקה, מומלץ להניק בתכיפות ולהמשיך לעקוב.
>