משמעות אריתרובלסטוזה עוברית היא שמערכת החיסון האימהית (כדוריות הדם הלבנות) תוקפות את כדוריות הדם האדומות של העובר (הנושאים חמצן, ברזל וחומרים מזינים אחרים למקומות רבים בגוף). כתוצאה מכך, תאי הדם של התינוק נהרסים, והתינוק עלול לסבול מאנמיה קשה (מחסור בתאי דם אדומים), נזק מוחי או מוות.
מצב זה חייב להימנע מבעוד מועד בכדי שההיריון יסתיים באופן מוצלח. ללא מניעה וטיפול, מצב זה עלול להוות סיכון חיים לעובר.
הבעיה תתעורר כשדם האם והעובר יתערבבו במהלך ההיריון או הלידה. הדם יכול להתערבב כתוצאה מהתנתקות השליה בזמן הלידה, דימום במהלך ההיריון, ניסיון לסיבוב עכוז התינוק, הפלה, הריון חוץ רחמי, נפילה או בדיקות מי שפיר. במקרים אלה תתרחש תגובה חיסונית אצל האם, וגופה יפיק נוגדנים להילחם בחשיפה עתידית לגורם.
גורמים לאריתרובלסטוזה עוברית
שתי סיבות עיקריות אחראיות לאריתרובלסטוזה עוברית והן חוסר התאמה של RH או של ABO. קיימים ארבעה סוגי דם: AB,A,B ו-O. כל אחד מהם יכול להיות חיובי ל RH או שלילי לו. חוסר התאמה של RH נגרם כאשר אם עם RH שלילי מתעברת עם גבר בעל RH חיובי, והתינוק הנישא ברחמה גם הוא RH חיובי.
במקרה כזה, האנטיגנים של Rh ייתפסו כפולשים זרים. במקרה של הריון ראשון, סביר להניח שחוסר התאמה זה לא ילווה בסכנה ממשית. היות ובהריון זה גוף האם מפתח נוגדנים שעלולים להשפיע על ההיריון השני עם עובר בעל RH חיובי. הסוג השני באריתרובלסטוזה עוברית יתרחש כאשר סוג הדם של האם A, B או O אינו תואם את זה של התינוק.
מצב זה נחשב למצב פחות מסוכן, למרות שיכולים להיות עוברים שנושאים אנטיגנים נדירים אשר יציבו אותם במצב לסיכון לארתרובלסטוזה עוברית.
תסמיני אריתרובלסטוזה עוברית
התסמינים כוללים נפיחות, חיוורון או גוון עור צהוב. הרופא עשוי לגלות שלתינוק יש כבד או טחול גדולים מהרגיל, ובדיקת הדם תגלה כי לתינוק יש אנמיה או ספירה נמוכה של תאי דם אדומים.
לעתים נדירות יותר, התינוק ייוולד עם נוזלים בחללים שאינם מלאי נוזל בדרך כלל, כמו בלב, בריאות או בחלל הבטן. נוזל זה בחלל הלב עלול להשפיע על ספיקת הלב ויכולתו לתפקד באופן נאות.
אבחון וטיפול
כדי לאבחן אריתרובלסטוזה עוברית נדרשת בדיקת דם שגרתית במהלך פגישת הייעוץ הראשונה עם הרופא בתחילת ההיריון. אם האם תמצא עם RH שלילי, ייבדק גם האב. אם גם האב יימצא RH שלילי לא תידרש בדיקה נוספת, אולם אם האב יימצא עם RH חיובי, תיבדק שוב האם בשבועות 18-20 ו 26-27 להריון.
סוג הדם של העובר נבדק לעתים רחוקת בלבד, היות וקשה לבדוק אותו מחד, והוא עלול לגרום לסיבוכים מאידך. בגלל שבדיקות דם נלקחות מהאם בתדירות גבוהה, תיראה גם עליה ברמת הנוגדנים של האם.
במקרים אלה, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה המפחיתה את תגובת האם לתאי הדם החיוביים של העובר. טיפול זה מתבצע בסביבות השבוע ה-28 להריון, והזריקה תינתן שוב לפחות 72 שעות לאחר הלידה. במידה ונמצא שהעובר סובל מאריתרובלסטוזה עוברית, הוא עשוי לעבור ניתוח תוך רחמי על מנת להפחית את האנמיה.
כאשר ריאותיו יבשילו והוא יהיה מוכן ללידה, תזורז הלידה גם אם המחיר של לידה לפני הזמן. לאחר לידת התינוק, ייתכן שיהיה צורך בעירויי דם נוספים, מכיוון שמתן נוזל תוך ורידי משפר את מצב לח הדם הירוד. כמו כן, התינוק עשוי לקבל תמיכת מכונת הנשמה זמנית.
>
