מריחואנה היא סם (או תרופה, תלוי בשימוש בה) זמין וחזק. הנגישות שלה מקשה על המאבק בסמים, שכן רוב המכורים למריחואנה יכולים למצוא אותה כמעט בכל מקום. כשאדם מכור מבלה עם אחרים המשתמשים בסם, תהליך הגמילה עשוי להיות אפילו קשה יותר.
בנוסף, אנשים רבים המשתמשים במריחואנה אינם מאמינים באמת שמדובר בסם ממכר. התקשורת מלאה בפרסומים הטוענים שמריחואנה היא צמח טבעי המוביל להשפעות בריאות על התפקוד, התיאבון, השינה, והקלת כאבים, ובדומה למאפיין ההיכרות הראשי של כל התמכרות, המכורים למריחואנה טוענים שהם יכולים להפסיק את השימוש בה בכל עת שיירצו.
אך התמכרות למריחואנה היא אמיתית, וקשה להתגבר עליה לבד. תוכניות גמילה מסייעות להתמודדות עם התהליך.
האופן בו עובדת מריחואנה
אנשים שמעשנים מריחואנה בסיגריות וצינוריות, או שאוכלים אותה בצורת מאפים, מחדירים את המרכיב הפעיל (THC) של המריחואנה לגופם, שם הוא נע לכיוון המוח ומשתחרר בו. קולטני המרכיב הפעיל של מריחואנה, עובד באותו אופן בו אופיואידים עובדים במוח, כך שמריחואנה פועלת במוח באותו אופן בו תרופות אופיואידים, כמו הרואין, משפיעות על התמכרות.
עובדה זו הוכחה באופן חד משמעי באלפי מחקרים. היות ומריחואנה עובדת על אותם מסלולים, היא גם ממכרת באותה צורה. אנשים שמנסים להיגמל ממריחואנה עלולים לחוות את התסמינים הבאים:
• עצבנות.
• חרדה.
• כמיהה נואשת לסם.
• חוסר מנוחה וחוסר יכולת לישון.
• תוקפנות.
תסמינים אלו אינם מסכני חיים, אך עלולים להיות חמורים. מחקר שפורסם בכתב העת של גמילה מהתמכרות לסמים ואלכוהול, הראה שחומרת תסמיני הגמילה בקרב מכורים למריחואנה זהה לחומרת תסמיני גמילה אותה חווים המכורים לניקוטין. תסמינים חמורים אלו עשויים לגרום למכור לשוב להשתמש במריחואנה, על מנת להפסיק את התסמינים.
יסודות גמילה ממריחואנה
למרבה הצער, לא קיימות תרופות שפותחו במיוחד לגמילה ממריחואנה. אך אין פירוש הדבר שהמשתמש בה חייב להתמודד עם כל תסמיני הגמילה ללא סיוע. מומחי התמכרות מספקים לעיתים תרופות המסייעות למכור לישון, ולעיתים תרופות להקלת דיכאון או חרדה יכולות להועיל.
תסמיני הגמילה ממריחואנה נוטים להתפוגג כעבור שבוע, והתרופות בהחלט מקלות את הישגי הגמילה. לאחר שהמכור עבר תכנית ניקוי רעלים, כלומר, כשהסם מוסר מגופו, הוא מוכן להתמודד עם התקופה הקשה של השיקום.
מכורים למריחואנה פיתחו הרגלים וטקסים משמעותיים בנוגע לשימוש שלהם בסם, והטיפול בבעיות אלו מאפשר למכור לחיות ללא הסם. לכן, מטרת תכנית הגמילה היא לסייע למכור ללמוד הרגלים והתנהגויות חדשים על מנת להתרחק ממריחואנה וסמים אחרים.
טיפול בדיבור
רוב תוכניות הגמילה כרוכות בטיפול פסיכולוגי, ותוכניות גמילה ממריחואנה אינן שונות בהיבט זה. במפגשי ייעוץ להתמכרות, המכור מקבל הזדמנות ללמוד יותר על התמכרותו והאופן בו היא משנה את תהליכי נפשו ודרכי חשיבתו.
לאחר שהמכור מקבל תמונת מצב ברורה של האופן בו משפיעה ההתמכרות על חייו, הוא מתחיל להעלות את הפתרונות לשינוי התנהגותו. תפקיד הטיפול הפסיכולוגי חיוני לתהליך הגמילה, ומאפשר למכור להתאמן על תגובות לפיתויים שונים לשוב לשימוש במריחואנה.
תוכניות גמילה באשפוז
מכורים למריחואנה מפיקים תועלת מתוכניות גמילה באשפוז, במהלכן הוא עובר להתגורר במרכז הגמילה לתקופה של חודש עד חודשיים. במהלך התוכנית, הוא משתתף במפגשי ייעוץ עם מטפל, ובמפגשים קבוצתיים.
מכורים למריחואנה שניסו להיגמל ללא הצלחה, מפיקים תועלת מתוכניות גמילה באשפוז, המאפשרות להם להתמקד בתהליך הגמילה בלבד, הרחק מהפיתויים המאפיינים את סביבתם.
עם סיום תכנית הגמילה, ניתן להמשיך במפגשים עם מדריכים, להשתתף במפגשי תמיכה קבוצתיים ולהמשיך להתמודד עם ההתמכרות, תוך כדי תפקוד רגיל בחיי המשפחה, העבודה והחברה.מסגרת זו מאפשרת למשתתפים להיות תחת פיקוח ולהבטיח שההתמכרות לא תישנה.
תפקיד המשפחה
חשוב להדגיש שהמשפחה חייבת למלא תפקיד בסיוע לתהליך הגמילה ממריחואנה, כך שהשינויים יימשכו לכל החיים. התמכרות היא מחלה כרונית, ובני המשפחה צריכים לקיים קו תקשורת פתוח עם המכור, ולאפשר לו לדבר על תשוקתו לסם והרגשות המפעילים את ההשתוקקות.
בני המשפחה יכולים אף לספק עידוד ולסייע למכור להמשיך בתהליך הגמילה. הם יכולים להזכיר לנגמל שאכפת להם, שהם מודעים לקושי העובר עליו, ושהם מאמינים ביכולתו להתגבר. סיוע זה עושה הבדל של שמים וארץ מבחינת הצלחת תוכנית הגמילה.
>
