הרפס באיברי המין הוא מחלה המועברת באמצעות מגע מיני ונגרמת באמצעות זיהום בנגיף הרפס סימפלקס.
קיימים שני סוגים של הרפס גניטאלי: HSV-1 ו-HSV-2. המצב הראשון מזוהה לרוב עם נגעי שלפוחיות סביב הפה, הידוע כפצעים קרים והמצב השני נקשר עם נגעי שלפוחיות באזור איברי המין במהלך מגע מיני.
יחד עם זאת, שני סוגי ההרפס עלולים להדביק את הפה או איברי המין. לאחר פרוץ הסוג הראשון של ההרפס, הווירוס עובר דרך העצבים "ומתייבש" ברקמת עצב בגוף.
מה גורם להרפס גניטאלי?
וירוסים של הרפס מזינים את העור או הקרום הרירי דרך חריצים זעירים ואף מיקרוסקופיים ברקמות. אדם נגוע עלול להעביר את המחלה גם כאשר אינו מפגין סימנים או תסמינים של הרפס. הימנעות ממגע מיני עם מצב פעיל של המחלה, מבטיח הגנה מפני הזיהום.
התפרצויות בודדות של הרפס משתנות בין האנשים המושפעים מהמחלה, במונחי תדירות וחומרת התסמינים. ההתפרצויות עלולות להיות קשורות לתפקוד מערכת החיסון והן בדרך כלל גרועות יותר במקרים של מערכת חיסונית חלשה, כמו למשל בתקופות מתח פיסי או רגשי, בעת מחלה או בעת נטילת תרופות מסוימות.
תסמיני וסימני הרפס גניטאלי
אנשים רבים הנגועים בהרפס גניטאלי חווים תסמינים קלים, אשר עשויים להיות מזוהים בטעות עם מצב אחר. ניתן אף לחוות את המחלה ללא תסמינים ולכן לא כל מי שנדבק עשוי להיות מודע לזיהום. כאשר התסמינים קיימים, הם מורכבים משלפוחיות כואבות בדרך כלל סביב אזור איברי המין או פי הטבעת.
עם ההתפרצות הראשונה של הרפס גניטאלי, אדם עלול לחוות אף תסמינים דמויי שפעת כולל חום, כאבי גוף ובלוטות לימפה נפוחות. בסמוך למועד ההתפרצות יתכן שיתרחשו תסמיני עור כגון גרוד, ותחושת צריבה או עקצוץ.
אצל נשים, הרפס גניטאלי גורם בדרך כלל לנגעים בפות וסביב פתח הנרתיק כתסמין להתקדמות היווצרות כיב. ברוב המקרים, הזיהום מתפשט ומערב את צוואר הרחם, מה שמוביל לדלקת צוואר הרחם. אצל חלק מהנשים, מצב זה עלול להיות התסמין היחיד לזיהום הרפס גניטאלי.
זיהום ודלקת השופכה מלווים את הזיהום אצל חלק מהנשים, וגורם לכאב בעת מתן שתן. לאחר ההידבקות הראשונית, אדם חווה בדרך כלל התפרצות נוספת בשלב מאוחר יותר בחיים.
אבחון הרפס גניטאלי
ברוב המקרים בהם הסימנים והתסמינים מתרחשים בזמן הווה, הם מספיקים על מנת לקבוע אבחנה של הזיהום. בדיקות מעבדה, כגון תרבית נגיפית ובדיקות חומצות גרעין מוגברות מזהות את החומר הגנטי של הנגיף. בדיקות חיסוניות לזיהום נוגדני הרפס גניטאלי אפשריות על מנת לקבוע את התרחשות הזיהום, אם הוא אינו מופיע בהווה.
מהו הטיפול להרפס גניטאלי?
טיפול תרופתי מטפל בחומרת ומשך ההתפרצויות, אם הוא נלקח באופן מיידי או בתוך יממה לאחר ההתפרצות. בדרך כלל ניתנות תרופות לבליעה באופן אישי על פי ההיסטוריה הרפואית האישית וחומרת התסמינים.
בנוסף, ניתן לטפל באמצעות תרופות מקומיות המיושמות ישירות על הפצעים, אך הן יעילות פחות מתרופות לבליעה. הטיפול התרופתי ניתן גם כטיפול מדכא להקטנת מספר ההתפרצויות בקרב אנשים החווים התפרצויות תכופות, למעלה משש פעמים בשנה.
טיפול ביתי מבוצע באמצעות אמבטיות חמות, ייבוש השלפוחית לאחר שטיפול, ולבישת תחתונים רפויים מכותנה להקלת התסמינים.
טיפול לנשים הרות
ניתן לצרוך תרופות לבליעה במהלך ההריון. הסיכון היחיד של הרפס גניטאלי בזמן ההריון הוא העברת הזיהום לתינוק במהלך הלידה. הזיהום עלול להתפשט דרך זרם הדם ולגרום להשלכות חמורות. ניתוח קיסרי מבוצע לנשים שנכנסות להריון בזמן התפרצות פעילה של הזיהום, על מנת למנוע את הדבקת התינוק.
>
