מהי שושנת יריחו ומה גורם לה?
מחלת הלישמניאזיס, הנקראת בציבור הרחב "שושנת יריחו", היא מחלה עורית שנגרמת מטפיל חד תאי הנקרא "לישמניה".
טפיל זה מועבר על ידי עקיצות של זבוב החול, אך הוא לא מדבק על ידי מעבר מאדם לאדם (למעט מקרי הדבקה שדווחו על ידי שימוש במחטים משותפים במזרקי סמים). הטפיל עובר מחזור חיים המערב גם מכרסם (מאגר – reservoir). לעיתים מדובר בעכבר, פסמון או אפילו שפן סלע.
היכן המחלה נפוצה?
כפי ששמה מרמז, בישראל המחלה נפוצה במיוחד באזור יריחו ומעלה אדומים. עם זאת, אזורים נפוצים שבהם ניתן להידבק בלישמניה כוללים את בקעת הירדן כולה, עמק בית שאן, טבריה וחלקים נרחבים בנגב.
המחלה נפוצה, למשל, בקרב טירונים מחטיבת גבעתי המתאמנים במחנה קציעות. בעולם המחלה נפוצה באזורים נרחבים בדרום אמריקה, המזרח התיכון כולו, אפריקה וחלקים שונים באירופה.
סימנים וסימפטומים של שושנת יריחו
שושנת יריחו מהווה רק סוג אחד של מחלה הנגרמת על ידי לישמניה. לישמניה זו מכונה "לישמניה עורית" (Cutaneous leishmaiasis), בגלל שהיא פוגעת בעור בלבד, ללא עירוב של האיברים הפנימיים. צורה זו היא הצורה הנפוצה ביותר, והיא היחידה הנפוצה בישראל.
זנים אחרים של לישמניה יכולים לפגוע גם באיברי הבטן או בריריות (לישמניה ויסצרלית- מחלת קאלה אזר ולישמניה מוקוזלית). דווחו מקרים בודדים בלבד של סוג זה של לישמניה בישראל.
בלישמניה עורית ("שושנת יריחו") מופיע הנגע הראשוני בעור מספר ימים לאחר עקיצתו של זבוב החול. הנגע גדל באיטיות, ולעיתים קרובות מופיע כיב במרכזו. לעיתים מופיע זיהום חיידקי משני על פני הנגע הראשוני. גודלו של הנגע מגיע ליותר מ- 3 ס"מ, ולעיתים נראים מספר נגעים כתוצאה מההדבקה.
אבחנה של לישמניה עורית
אבחנה של שושנת יריחו בדרך כלל ברורה מהמראה הקליני של הנגע, כאשר מדובר באדם שחי באזור שידוע כאנדמי למחלה (אזור אנדמי – מקום בו המחלה נפוצה במיוחד).
כאשר יש צורך באישוש האבחנה ניתן לקחת דגימת מהנגע העורי. בדגימה ניתן לראות, תחת מיקרוסקופ, את הטפילים מחוללי המחלה. במקרים מסוימים נעזרים גם בתרבית ובבדיקת PCR (בדיקה זו רגישה במיוחד לגילוי הטפיל).
טיפול בשושלת יריחו
גם ללא טיפול, החלמה ספונטנית מופיעה לרוב כעבור מספר חודשים, אלא שהיא יכולה להותיר מאחוריה צלקת משמעותית. טיפול בנגעים קלים כולל בדרך כלל משחה מקומית הפעילה כנגד הטפיל – משחת לשקוטן (leshcutan). משחה זו מרפאת את הנגע העורי בכ-70% מהמקרים תוך שלושה שבועות.
נהוג היום להיעזר גם בטיפול בתרופה לווריד כדי לזרז את ההחלמה מהמחלה וריפוי הנגע העורי. אפשר גם להשתמש בתרופה האנטי פטרייתית פלוקונזול (Fluconazole) כנגד זן אחד של לישמניה (Leishmania major). בנגעים קטנים ניתן גם להזריק תרופות ישירות לתוך הנגע.
מניעת הדבקות במחלה
אין כיום חיסון יעיל כנגד לישמניה. השיטה הטובה ביותר למניעת הידבקות במחלה היא מניעה של עקיצה מזבובי החול. כיסוי מתאים של הגוף באזורים מועדים יכול להפחית את שיעורי ההדבקה. גם הדברה של זבובי החול הנגועים מסייעת בעצירת המחלה.
נראה שדווקא תנופת בנייה באזורים אנדמים חושפת אוכלוסייה חדשה לפגיעה. מכיוון שהמאגר של הטפיל נמצא במכרסמים שונים, גם הדברה של המכרסמים יכולה לסייע במניעה והפחתת שיעורי המחלה.
הגוף מפתח תגובה חיסונית כנגד הטפיל, ולכן לא ניתן להידבק באותו זן של לישמניה יותר מפעם אחת בחיים. בארצות אנדמיות היה נהוג בעבר, לפני פיתוח טיפול תרופתי מתאים, לחשוף אזורים מוצנעים של תינוקות לזבוב החול (בעיקר את הישבן) כדי לגרום להדבקה מכוונת של אזור בו הצלקת לא תהיה בולטת.
ראו גם:
מחלות עור
>
