שיעול כרוני הוא שיעול שנמשך. הוא אינו מחלה בפני עצמה, אלא תסמין של מצב בסיסי. זוהי בעיה נפוצה וסיבה לביקורים רבים אצל הרופא. פעולת השיעול היא הדרך של הגוף להיפטר מחומרים המגרים את מעברי האוויר.
השיעול מתרחש כאשר תאים לאורך מעברי האוויר מגורים ומעוררים שרשרת אירועים. התוצאה היא חדירת אוויר לריאות אשר נאלץ להשתחרר בלחץ גבוה. אדם עשוי לבחור להשתעל, שזהו תהליך מרצון, או שהגוף עשוי להשתעל בכוחות עצמו, שזהו תהליך שלא מרצון.
הגורמים לשיעול כרוני
חלק מהגורמים הנפוצים לשיעול כרוני כוללים אסתמה, נזלת אלרגית, בעיות בסינוסים כמו זיהום בסינוס, וריפלוקס הוושט של תוכן הקיבה. במקרים נדירים, שיעול כרוני עשוי להיות תוצאה של שאיפת גופים זרים לריאות, מצב המתרחש בדרך כלל אצל ילדים. חשוב להתייעץ עם רופא שישלח לצילום חזה.
ניתן להפריד בין הגורמים השונים לשיעול כרוני ולחלק אותם לגורמים זיהומיים וגורמים מדבקים.
גורמים זיהומיים
כוללים זיהומים נגיפיים בדרכי הנשימה העליונה, כלומר, הצטננות, דלקות בסינוסים, ברונכיט אקוטית, דלקת ריאות ושעלת.
גורמים מדבקים
כוללים התלקחויות של מחלות כרוניות כגון ברונכיט כרונית, אמפיזמה, אסתמה ואלרגיות סביבתיות.
הדרך הקלה ביותר לפשט את הגורמים לשיעול כרוני היא לחלק אותם למיקומם ביחס לריאות. הקטגוריות הן חומרים מגרים סביבתיים, תנאים רפואיים בתוך הריאות, תנאים רפואיים במעברי האוויר מהריאות החוצה, תנאים רפואיים בחלל החזה, אך מחוץ לריאות, וגורם במערכת העיכול.
תסמינים של שיעול כרוני
מה שמבדיל את הגורם לשיעול הם התסמינים.
תסמיני זיהום – כוללים חום, צמרמורות, כאבי גוף, כאבי גרון, בחילות, הקאות, כאבי ראש, לחץ בסינוסים, נזלת, הזעות לילה, נזלת מאחורי האף וליחה.
תסמינים מדבקים – כוללים שיעול המתרחש כאשר אדם נחשף לכימיקלים או חומרים מגרים מסוימים בסביבה. שיעול זה מלווה בצפצופי נשימה. השיעול מחמיר אם אינו מטופל, אך משתפר בעזרת משאפים או תרופות נגד אלרגיה.
כיצד מאבחנים שיעול כרוני?
האבחון של שיעול כרוני מתבסס במידה רבה על המידע אותו מספק המטופל, והדרוש על מנת לסייע באבחנה מדויקת. המידע כולל את משך השיעול, סימנים ותסמינים נלווים, פעילויות או מקומות המחריפים או משפרים את השיעול, קשר בין השיעול והשעה ביום, היסטוריה רפואית וכל הטיפולים בהם התנסה המטופל.
הרופא מבצע את האבחון פשוט באמצעות ראיון וביצוע בדיקה גופנית. קשישים, אנשים עם מערכת חיסונית חלשה, ואנשים שהריאות שלהם נשמעות תקינות במהלך הבדיקה, נשלחים לצילום רנטגן על מנת להיבדק לדלקת ריאות.
בדיקות אבחון אחרות מוזמנות על פי שיקול דעת הרופא ועל סמך הראיון והבדיקה הגופנית. חלק מהבדיקות עשויות להיות הפניה למומחה. חשוב שהמטופל יהיה שותף פעיל בטיפול הרפואי וידון עם הרופא על מטרת כל בדיקה ומשמעות התוצאות הצפויות.
דרכי טיפול
הטיפול בשיעול הוא מכוון מטרה ותלוי במידה רבה בחומרת השיעול ובגורם הבסיסי. המטופלים עשויים לחוות הקלה בתסמינים בעזרת תרופות נגד שיעול הנמכרות ללא מרשם, שתייה של הרבה מים, שאיפת אדים וטבליות נגד שיעול. במקרים חמורים ירשום הרופא קודאין, המדכא שיעול ישיר.
שיעול חמור המפריע לשינה יטופל בתרופות נרקוטיות. אם אלו נקבעות, יש להימנע משתיית אלכוהול, נהיגה והפעלת כלים כבדים. אם קיים חשד לזיהום חיידקים, הרופא ירשום אנטיביוטיקה. קשישים, מקרים חמורים של זיהום חיידקים ואנשים הסובלים ממערכת חיסונית חלשה יופנו לבית החולים על מנת לטפל בבעיה הבסיסית.
לאחר שהגורם לשיעול הכרוני מטופל, המצב ישתפר בתוך שבועיים עד שלושה שבועות. אנשים מעשנים צפויים לפרק זמן ארוך יותר לפני החלמה. אנשים הסובלים ממחלת ריאות כרונית יחוו החמרה בתסמינים לפני שהמצב ייפתר. אך הדבר החשוב ביותר אותו יש לזכור הוא להימנע מעישון על מנת שלא להפריע לתהליך ההחלמה.
>
