תסמונת התשישות הכרונית (CFS) היא הפרעת חולשה המאופיינת בעייפות קיצונית שאינה נעלמת עם מנוחה ואינה ניתנת להסבר על ידי מצב רפואי בסיסי. תיאוריות מדעיות מסוימות כוללות בין הגורמים לתסמונת זיהום ויראלי, לחץ פסיכולוגי או שילוב של גורמים.
היות ומחלות רבות אחרות זהות לתסמיני ההפרעה, קשה לאבחן אותה. לא קיימות בדיקות לתסמונת התשישות הכרונית, כך שהרופא יצטרך לשלול גורמים אחרים לעייפות. בעוד שבעבר אבחנת התסמונת הייתה שנויה במחלוקת, כיום היא מקובלת כמצב רפואי אמיתי.
היא עשויה להשפיע על כל אדם, אך היא נפוצה ביותר בקרב נשים בגילאי ארבעים וחמישים. כיום אין מרפא להפרעה ולכן הטיפול מתמקד בהקלת התסמינים.
גורמים שונים אחראים לתסמונת
הגורם המדויק לתסמונת התשישות הכרונית, אינו ידוע, אך חוקרים משערים שווירוסים, לחץ דם נמוך באופן חריג, מערכת חיסונית מוחלשת, וחוסר איזון הורמונלי, עשויים להיות גורמים תורמים.
יתכן אף שמספר אנשים עם נטייה גנטית, מפתחים את התסמונת. למרות שתסמונת התשישות הכרונית עשויה לעתים להתפתח לאחר זיהום ויראלי, לא קיים סוג זיהום אחד הגורם להפרעה.
וירוסים מסוימים שנחקרו ביחס לתסמונת כוללים נגיף אפשטיין באר (EBV), וירוס הרפס 6 אנושי, וירוס נהר רוס (RRV) ואדמת. חוקרים גילו שאדם שנדבק בווירוס המכיל לפחות שלושה פתוגנים מעורבים, נמצא בסיכוי גבוה יותר לפתח תסמונת תשישות כרונית.
תוצאה של מחלות אחרות
המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הציע שתסמונת זו עשויה להתפתח בשלבים הסופיים של מצבים שונים מרובים, ואינה מצב ייחודי. למעשה, עשרה עד 12% מהאנשים עם נגיף אפשטיין באר, ווירוס נהר רוס מפתחים מצב זה העונה על הקריטריונים לאבחון תסמונת התשישות הכרונית. בנוסף, אנשים עם התסמונת סובלים לעתים ממערכת חיסונית מוחלשת, או מרמות הורמונים חריגות.
התסמינים משתנים מאדם לאדם בהתאם לחומרת המצב
התסמין השכיח ביותר הוא עייפות ברמה חמורה דיה להפרעה בפעילות היומיומית. כדי להיות מאובחן עם המצב, העייפות חייבת להימשך לפחות חצי שנה ואינה נרפאת עם מנוחה במיטה. בנוסף, חייבים להיות נוכחים ארבעה תסמינים אחרים.
תסמינים נוספים של תשישות כרונית כוללים:
- אובדן ריכוז.
- תחושת יגיעה לאחר לילה של שינה.
- נדודי שינה כרוניים והפרעות שינה אחרות.
- כאבי שרירים.
- כאבי ראש תכופים.
- כאבי גוף ללא אדמומיות או נפיחות.
- כאב גרון תכוף.
- דלקת בבלוטת הלימפה בצוואר ובבית השחי.
מאפייני התסמינים והשפעתם
אדם עם תסמונת תשישות כרונית עשוי גם לחלות או לחוות עייפות קיצונית לאחר פעילות גופנית או נפשית, במצב הנמשך למעלה מיממה לאחר הפעילות.
לעיתים ההפרעה משפיעה במחזורים, עם תקופות של החמרה בתסמינים ואז רגיעה. התסמינים עשויים לעיתים להיעלם לחלוטין, אך הם עדיין עשויים לשוב מאוחר יותר. מחזור הפוגה או החמרה מקשה על ההתמודדות עם התסמינים.
תסמונת התשישות הכרונית נחשבת כמצב מאתגר ביותר לאבחון
לא קיימות בדיקות מעבדה להקרנת ההפרעה, ותסמיניה משותפים עם מחלות רבות. אנשים רבים עם התסמונת אינם נראים ממש חולים, כך שרופאים עשויים שלא לזהות שהם חולים.
כדי להיות מאובחן עם תסמונת תשישות כרונית, חייבים להיות נוכחים לפחות ארבעה מהתסמינים. העייפות צריכה להיות קשה, לא מוסברת על ידי מצבים רפואיים אחרים, ולא מופגת עם מנוחה במיטה. העייפות והתסמינים האחרים חייבים להימשך חצי שנה או יותר.
בדיקות אבחון לשלילת מצבים אחרים
שלילת גורמים אפשריים אחרים לעייפות היא חלק עיקרי מתהליך האבחון. מצבים מסוימים המתבטאים בתסמינים זהים לתסמונת תשישות כרונית כוללים:
- מחלת הנשיקה.
- מחלת ליים.
- טרשת נפוצה.
- זאבת.
- תת פעילות בלוטת התריס.
- פיברומיאלגיה.
- הפרעה דיכאונית קשה.
- השמנת יתר.
גם תופעות הלוואי של תרופות כגון אנטיהיסטמינים, או התמכרות לאלכוהול, עשויים לחקות את מאפייני תסמונת התשישות הכרונית.
הטיפול משתנה ומתמקד בתסמינים
לא קיימת כיום תרופה פרטנית להפרעה זו. כל אדם לוקה בקבוצה אחרת של תסמינים, המתבטאים בדרגות חומרה שונות, ולכן הטיפול היעיל מכוון להקלת התסמינים.
תרופות – במקרים בהם ההפרעה מעוררת דיכאון, נקבעות תרופות נוגדות דיכאון ללחימה בתסמינים. אם שינויים באורח החיים אינם מספקים שינה נינוחה, הרופא עשוי להציע עזרי שינה. תרופות נגד כאבים מסייעות להתמודדות עם כאבי הגוף וכאבי המפרקים.
רפואה אלטרנטיבית – דיקור, טאי צ'י, יוגה ועיסוי עשויים לסייע בהקלת הכאבים הקשורים לתסמונת התשישות הכרונית, אך יש להתייעץ תמיד עם רופא לפני התחלת כל טיפול אלטרנטיבי.
>
